האירוע ההוא שאירגנתי, הוכתר כהצלחה. כמובן שבאה רק קליקה אחת כי שאר הקליקות לא מדברות איתי (בטח יש להם סיבה מעפנה, אבל היא לא מעניינת אותי כי אני כל כך מעל זה) אבל באמת היה כיף גדול ולילדים היתה הזדמנות להעיף את העפיפון החדש שלהם (כי היתה רוח מטורפת וקפא התחת בסופ"ש) ולמרות שקפאנו למחצה היתה חברה ומסתבר שאני לא היחידה שלא קוראת סאב טקסט אמריקאי וכך קצת יצאתי מביעוס המשפחה ששמה עלי קצוץ כששמעתי את שאר הסיפורים על שאר הישראלים שניסו לקבוע לשווא פליידייטס (הסבר לאזייאטים הברבריים שלא מצויים במנהגי צפון אמריקה: פה צריך לקבוע מפגשים לילדים משהו כמו מינימום שבועיים מראש ואני לא מגזימה הפעם) ונופנפו או החברויות שנגדעו באיבן לאחר שני מפגשים לבנות המזל שהמפגשים היו הדדיים או המקרים הנפוצים בהן אימהות הגן האמריקאיות משוחחות על נושא שאנחנו כבר מוצאות בו עניין ויש לנו מה להגיד עליו ואז הן מדירות אותנו מהשיחה וגורמות לנו להרגיש תמימות ולא שייכות. זה לפעם הבאה שתחשבו שאני יושבת פה בסבבה על איזה סיר אוסובוקו.
בכל אופן, הילדים שיחקו עד אובדן חושים (ממש חשבנו לקחת את בן לחדר מיון ואז התברר לנו שזו תשישות) ההורים דיברו והיה כיף גדול ומי שלא בא - חבל. אגב, אם יש קוראי או קוראות בלוג שאני מכירה ואני לא מודעת לכך שהן קוראות פה, נא לידע אותי, זה ירגיש לי הרבה יותר נוח. אז כולם היו מרוצים ובעוד שבועיים עוד אירוע שאארגן וגם ארגיש הרבה יותר טוב ולא אחשוש שאף אחד לא יגיע למסיבות שאני מארגנת.
ועכשיו לפינה האהובה עלינו (עלי, בסדר?): יציאות מפי עוללים
בן: אמא, אני רוצה קיווי, הגרעינים השחורים עושים לי גרעפסים גדולים. (הוא מתאמן בלדבר בגרעפסים, גאון!)
בן: מה עשו לפני שהמציאו את המגבת? התלבשו בלי להתנגב!
צר לי שאין לי יציאות אורולים מגניבות אבל היציאות הטובות פוחתות בתדירותן ככל שהם גדלים. בכל אופן אני חייבת למסור לעולם כולו שהיא מדהימה ותמיד מחמיאה לכולם ומתייחסת כל כך יפה לילדים קטנים ממנה וחולקת הכל בלי לעשות עניין- נחת!מי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
