מיכל והכפר

הבטחתי לטל בתחילת השבוע שעבר, כטוב ליבי בזומבה שנצא לרקוד. בשבת בעודנו אוכלים ארוחה מהממת (פילה מיניון מהמם מקוסטקו, בוק צ'וי, תירס ועוגת פטל של רפי כהן שאם אתם מחליטים להכין אותה תעשו כמוני וקצצו יותר ממחצית כמות הסוכר וחמישים גרם חמאה) הוא הזכיר לי שמאחר והדודים פה והבייביסיטר בחינם אנחנו צריכים ללכת לרקוד. אללי.

1) אין לי מה ללבוש

איפה הימים בהם שקלתי בול חצי ממה שאני שוקלת היום ויכלתי ללבוש כל דבר? איפה הימים בהם הארון שלי היה מלא בבגדי מסיבות? הו כן, הם נשארו בסוף שנות התשעים. אילתרתי טייץ שקניתי באמריקאן איגל בפרץ של ביעוס על המראה המצ'עמם שסיגלתי לי פה (קרי: ג'ינס גאפ וטי שרט מהוהה, רצוי עם כתם סמארק) והחולצה הטרנדית היחידה שיכלתי להעלות על דעתי. קניתי אותה בשבוע שעבר והיא ממש טרנדית אבל לא ממש מחמיאה. נכון, היא מסתירה היטב אבל סלחו לי על פרץ הוולגריות: אני מעדיפה מחשופים לאירועים כגון אלה.  ישר חיפשתי תמונות מהמועדון הלז והתברר ש90% הן כונפות, הרגשתי מעולה .

2) כוסיות (לא כולן כונפות)

כוסיות או נמות! הן נמצאות רק כדי להזכיר לי שיש דבר כזה יפות כמו במגזין והן אפילו לא מפוטשפות לדעת (מלשון פוטושופ, כן?). הכוסית - קווים לדמותה. היא יודעת שהיא מתת האל למין הגברי ובלי המין הגברי זה כמו עץ נופל ביער, האם מישהו רואה אותן? כן. אני. מתעסקת לי הרבה מעבר הרצוי באיך אני נראית. קו הלסת לא איי איי איי, האף! השיניים! אבוי, המרפק! והנה הכוסיות עומדות על עקבי שניים עשר סנטימטר, חובה לכל אמריקאית, עם מיני או סקיני ומחשופיני מחייכת חיוך מלא שיניים נורא לבנות ומנפנפת את השיער הלעולם לא פריזי שלה וכל כולה ביטחון עצמי, היא בכלל לא חושבת על איך היא נראית כמו רקדנית בלט מנוסה, כמו נהג מירוצים - התנועות והכישורים יושבים שם טבעי.

3) אוכלוסיה

חבורות חבורות, בידוד דמוגרפי - הודים, שחורים, סינים, לבנים, דבות.

4) ריקוד מושחת

שלא לומר מושחט, כמו שאומרים באינטרנט. רוב באי המקום רוקדים בלי להזיז יותר מדי איברים, שלא יתפסו אותם בהתלהבותם, או חלילה איזו הנאה מסוג כלשהי ואז נמצאה המקבילה הנשית לנשיקה הצרפתית הנחשקת שכל ילדה חולמת עליה. הילדות האמריקאיות לא חולמות על להתנשק עם גבר חלומותיהן הן חולמות לרקוד לפניו, להצמיד אליו את הישבן ולערבל, לעכס, לרקוד כמו רקדנית בטן או חשפנית במקרה הזה על ספידים. תעזבו את זה שאחרי שניה הייתי הופכת לדלעת מרוב עינטוזים נמרצים והן עושות את זה כל הלילה - אפילו אלה שהזד**נו בעיר השניה ובסיטי הול בפינה החשוכה באין מפריעה נראים הרבה יותר תמימים מהתאונה הוולגרית הזו.

5) הנעורים שבאו פתע אל סופם

הו, הנעורים. אם לא אחייך לא יראו את הקמטים הקטנים האלו של בת העוד חודש בת 32? לא, אה? כולם צעירים, רק אני מתבגרת. רוקדת חצי שעה ולא מכירה כמעט את השירים (חוץ מאלה הלהיטים הממש גדולים בלי מילים גסות שמשמיעים ברדיו דיסני שאור לפעמים מבקשת לשמוע) ולא יודעת מתי תהיה הפסקנות קטנה מתי המוזיקה תעלה או תרד וזה קשה נורא, אבל אחרי חצי שעה אני חייבת לנוח. מצד שני אני חייבת להאיר נקודה חיובית: במקום לצאת לסביבה אפעס קצת עוינת בה כולם צוחקים עליך שאת לבנה ומכוערת מדי (שוב פעם הדימוי העצמי הזה?) אף אחד לא מסתכל עליך (שוב עניין הגיל הזה?), לא מכיר אותך, גילי לא נמצאת ברדיוס שלך, השבח לאל (אני חושבת שרק שתיים מקוראות הבלוג יבינו את המשפט הזה) הקהל היחיד שאכפת לך ממנו והוא קהל נורא אוהד זה הטלכה - ברכה תבוא על ראשו. ובכן, אפרופו נעורים, עזבנו באחת בלילה, בכל זאת מישהו צריך לקום לילדים, לא?