מיכל והכפר

ביום שני שעבר חל חג הוולנטיין. אני לא מתחברת אליו בכלל וחוץ מהחובה המעיקה של לנג'ס לילדים לשבת ולכתוב את כל שמות חבריהם לכיתה על פתקים עם דמויות מוכרות מהטלוויזיה שקניתי בטרגט, לא היה לי כוח לכלום. אני גם לא אוהבת את הכרטיסים הזולים הללו אבל לא היתה לי ברירה כי לא היה לי זמן לכלום. אני מגיעה רצוצה מכל השבוע הארוך. שבוע בו אני מטפלת בילדים של אחרים, מפרידה בין ניצים ושומעת עלבונות מילדים בני חמש. מפצירה בהם לסדר אחריהם ובשעות אחר הצהריים שתמיד היו קשות גם לי צריכה להכריח אותם ללמוד עוד אות ועוד שיר כי הזמן קצר והמלאכה מרובה ואנו אמונים על הצגת פורים פלוס שבוע חופש באמצע. שבוע החופש הוא מבורך אבל האם הם ילמדו את כל ההצגה בשבוע? האם שווה להלחיץ את עצמי ואותם?

בשבוע שעבר לקראת הסוף המעייף ממילא לקחתי את הילדים שלי הפרטיים לחוגים של אחרי בית הספר, קילחתי והאכלתי וטסתי בחזרה לעבודה לערב המצגת של בית הספר, חזרתי בעשר הביתה ובשש התעוררתי ליום חדש. כמו טיפשה החלטתי לארח בשבת בבוקר וכמובן שכל המאכלים התחרבשו לי וישבתי שקטה מתמיד עם החברים ולא הבנתי מה עובר עלי. רק כשהם הלכו עליתי לשנ"צ של שלוש שעות ולמחרת גם ישנתי וישנתי וישנתי ואז הבנתי: אני כנראה מותשת. השבוע חופש, אחריו שלושה שבועות של עבודה ואז חופש גדול וענקי! וו-הו!

בכל אופן, הוולנטיינס. אור הסכימה ללכת איתי למכולת וזה תמיד נגמר בעוד חבילות של גלידת מושי, יוגורטים וכל מיני הפתעות אחרות שהעיניים אוהבות יותר מהחיך, אבל הפעם היא קנתה גם זר פרחים בשביל בן בן שנשאר עם אבא בבית, כי היא אוהבת אותו. האין היא המתוקה העולמית? אחר כמה ימים היא סיפרה לי שאחת מעוזרות ההוראה בכיתה של בן הגיעה אליה לכיתה עם מכתב וכשהיא פתחה אותו היה כתוב שם: Dear Or, I love you. From Ben. הילדים האלה ממיסים אותי בכל פעם מחדש.

שמבלילה- ההריון הזה קצת קשה לי מהאחרים: השמנתי מאוד, כבד לי, יש לי ריפלוקס מעפן שמקשה מאוד ובנוסף לכך אני עובדת בעבודה פיזית לא פשוטה. בכל זאת אני מתייחסת אליו הרבה יותר בקלילות. נכון, את הספר עם הגלגל זנחתי בהריון השני אבל עכשיו עוברים ימים ואני לא זוכרת בכלל שאני בהריון (רק השובבה הזו בועטת בי כל הזמן, לא נותנת לי לשכוח לא ביום ולא בלילה). הלוואי ואוכל להיות כל כך רגועה גם כשהיא תצא. אוקיי, אם לא יש תמיד פרוזאק.

מזג האוויר - אחרי שבשבוע שעבר היה חום אימים עם עשר מעלות ויצאתי החוצה עם ג'קט קל בלבד, ביום ראשון ירדו פה 25 סנטימטרים של שלג, אתמול ירדו עוד שלוש וגם החלטתי ללכת לסופר ולהסתובב שם טרוטה ומעוכה כמו כל הנשים בסופר רק כדי לקפוא לגמרי בשתי הדקות בהם חזרתי עם העגלה לאוטו. אני אומרת לכם: מינוס שבע עשרה צלזיוס עם רוח חזקה זה לא חם בכלל. מזל שמחר יהיה חם ושטוף שמש, רק אפס מעלות. אקח את הילדים להתגלץ' עם מזחלות.

השבוע יש חופש. אני כל כך נהנית מהילדים. יש לי זמן לשחק איתם, ללמד אותם: אתמול ישבנו עם פלסטלינה וכיירנו אותיות בעברית, אני לא יכולה ללכת יחפה יותר וללמד את הטף האן אמבופי קרוא וכתוב והילדים שלי בעצמם לא יודעים לקרוא ולכתוב. טלכה לקח אותם לסרט על גמדי גינה, הסרט שיעמם אותו וגם בן קצת בהה אבל אור היתה מרותקת לסרט. היא נבהלה כהוגן כשחפצים עפו, בכתה כשבני הזוג נפרדו וצהלה משמחה על האיחוד בין הגמד לגמדת. אני לעומת זאת גמרתי אומר ללכת לסופר שאני מתעבת רק כדי לא לגרור את הילדים ליום מועקת קניות בקוסטקו. בעקבות מיקה אכין מרק קוסקוס, תבשיל פריקי עם ירקות שורש ועוף, חמין ומרק קובה (לא הכל בבת אחת). השאלה הקולינרית להיום היא: אם אני מזמינה למרק קובה, מה עוד להגיש חוץ מהמרק? יש לי מן הרגשה כזו שמרק הקובה היא מנה עיקרית אז מה חוץ מזה? סלטים ומנות ראשונות וקינוח? או שמא עלי להכין עוד מנה עיקרית?