אולי זה לא הזמן הנכון אבל אני בפאניקה. כל מי שאני פוגשת מספר לי כמה הילד השלישי הוא נוראי וכמה לאור ולבן אין סיכוי החל מקרוב מאוד לקבל אי פעם תשומת לב יותר בחיים. כמה שהזוגיות של ושל טלכה תלך לפח למשך כמה שנים וכמה שהבית יראה עוד יותר כמו הפרצוף של קדאפי. בינתיים אני מנסה לג'גלג בין הקאה מחורבנת אחת לשניה (יש לי ריפלוקס, אל תשאלו, זה לא נעים ואפילו לא דיאטטי מספיק) איזה שהוא סדר בבית ולא הולך לי. משהו כנראה דפוק בי נורא אם אני לא מסוגלת לסדר אחרי, כמה שאני לא מסדרת אני מוצאת עוד ועוד מצבורים לא מוצדקים של בלאגן. אתמול הלכתי לחברה (טריוויה: גילן הממוצע של חברותי מתקרב לחמישים) והבית שלה היה כל כך נקי ומסודר שחטפתי תיסכול נוראי ועוד מעט אמאבא יגיעו. קיוויתי להשתלט על הברדק אבל אין מצב. בא לי להעיף את כל הבית לפח אבל גם זה דורש מאמץ שאני לא יכולה להשקיע עכשיו.
בא לי לתלוש לעצמי את השיער מרוב פאניקה אבל אני אתאפק כי עוד מעט מגיעים אנשי השטיחים.
אני עומדת לפרסם עכשיו עוד פוסט עם מתכון מופלא לפאנקייקס שהילדים שונאים, זה פאנקייקס לגדולים או לילדים שלא התרגלו לפאנקייק הרגילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
