מיכל והכפר

אני לא מאמינה שעברו כבר חמישה חודשים מאז תחילת שנת הלימודים! הזמן טס. אני עסוקה כל כך. חוגים של הילדים, הילדים באופן כללי והתינוקת. הו, התינוקת. התעוררה הלילה חמש פעמים. אני שוב לבד כי טל טס לכנס ואני עייפה, לא התקלחתי אתמול כי צנחתי למיטה ביחד איתה בתשע ובכל זאת אני עיפה. 

אל דאגה, מחשש לשלום הציבור כבר התקלחתי ואף הגדלתי לעשות וחפפתי את הראש.

בספטמבר, בתחילת שנת הילמודים היתה לי התלבטות: האם לחכות עם הילדים בתחנה שמעבר לכביש או בתחנה של השכונה שממוקמת במרחק רב יותר. טל לחץ עלי לחכות איתם בתחנה הקרובה על אף שצריך לחכות שם עשרים דקות מוקדם יותר מאשר בתחנה של השכונה. מעבר לכביש זו כבר שכונה אחרת ולא סתם שכונה אחרת: ה"עמידר" המקומי שוכן שם ועוד כמה קומפלקסים מטים לפול. וכך כל בוקר ביליתי עם הורים מעשנים (והתינוקת היתה עלי במנשא, כן?) לובשי פיג'מות (אחת מהן לבשה פיג'מות בלי תחתונים, וראו את זה). בקיצור, הו! הם לא משלנו. טל טען שאסור לי לנטוש אותם כי זה מעשה סנובי אבל בית הספר הציל אותי ופקד עלי לחכות בתחנה של השכונה כי אין מקום לילדים בקו שמעבר לכביש.

וכך אנו הולכים כל בוקר לתחנה שבשכונה, עשר או חמש עשרה דקות עם הילדים, שתי דקות בלעדיהם (בדרך חזרה). השכונה שלנו היא השכונה הכי מאגניבה באן אמבופ ולכן אני מתלבטת: עם השנים הסטייל שלי נשחק ואני נראית אמא חנונה למהדרין. ברור שהמראה הכללי שלי הכפוף והשפוף עם המשקפיים והאף והפנים המאוד מאוד יהודיות שלי לא מאפשר לי פתאום לעטות על עצמי את תחפושת ה"מהממת" (עקבים? רחמנא ליצלן! בגדים צמודים? אבוי!) וגם לא להיות היפסטרית. למעשה המחשבה של להתחפש להיפסטרית מצחיקה אותי מאוד. יש זוג הורים היפסטרי בבלוק שלנו, השבוע הבעל חלף בעודי בגינה לבושה בפיג'מת הינשופים הדבילית שלי והתפדחתי עד כלות. עד כלות אבל לא עד כדי משקפי קרן שחורים והרחבת התנוכים (איכס! איכס, איכס!). טוב נו, אני תמיד נשארת אני: חנאנת על.

לנושא אחר לגמרי: פינטרסט, אני מכורה. אם אתם רוצים הזמנה, תבקשו בכותרת. אם אתם לא יודעים על מה אני מדברת - שתי כתבות שיעזרו להתמצא:

http://saloona.co.il/blog/%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1%D7%98/

http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=861198

אני מדברת בעיקר אליכן, חברותי האן אמבופיות אירית ורויטל (אם אתן עדיין קוראות אותי).

חוצמזה יש לי מתכון גאוני לגמרי לעוגת בננות לחה ונפלאה ברבע מכמות החמאה הקרין גורנית הבסיסית. בפעם הבאה, נקווה.