מיכל והכפר
חסידת עוגות העולם |
| 6/2005
שפופה
כל הטעויות הקטנות שאני עושה כבר הפסיקו להיות חינניות. בהתחלה עוד התבדחתי על אובדן השכל בהריון כשאמרתי לכולם שיש "כיבוי אורות" במקום הנשיפה המסורתית על נר היומהולדת אבל אז כמעט בכיתי כשא' אמר לי שיש לי שם קצר. אתמול לא היה לי כוח לזוז, הבית נראה כמו אחרי הוריקאן וכולם כועסים עלי. גם אור לא רצתה אתמול לאכול אז רדפתי אחריה עם אוכל כמו פולניה טובה מה שהסתיים באדוות פירורי קוטג' וקצף קורנפלייקס ונחשולי גבינה צהובה ועגבניה. כמובן שאין לי כוח לסדר את כל אלו כי אני מחכה בעצלותי למריה שלעולם תתקשר ותגיד שהשבוע היא תבוא ביום אחר, פחות נוח מקודמו. אתמול שכחתי שיש ערב נשים. לערבי הנשים אני הולכת כדי לא להיות מנודה לגמרי מהקהילה הישראלית. כשהבחור גילה שערב הנשים הוא היום גם על זה הוא כעס, שאני לא זוכרת. בערב הנשים כולן הזכירו לי באיזו חורבה אני גרה ולמה אני לא מדברת עם האחראי על הדירה. למה, למען השם, בעל הקומפלקס יסכים שנעבור לדירה משופצת, ואז הוא יצטרך להשקיע המון מכספו היקר על שיפוץ הדירה הנוכחית כשאפילו כשביקשתי שיחליף לנו וילונות הוא צחק - ממש צחק בקול רם - בפרצוף? אחר כך מיס פרווה התלונה על מריה שהיא לא מנקה מתחת למיטה ומנקה רק מה שרואים ואני חושבת לעצמי: היא מנקה לנו את בקבוקי הדיאודורנט, את התנור בישול, היא מסדרת לאור את הבובות לפי הגודל, הבית מנצנץ אחרי שהיא הולכת (לחמש דקות בדיוק כי אז אנחנו באים), אז מה את רוצה?
נותן לי להרגיש עוד יותר חרא, שאני גרה בדיר חזירים מטונף. הנה עכשיו האסלה עלתה על גדותיה. אהההההההההההההההההההההההההה.
וכולן ירדו עלי שהדרך שאני נוהגת בה היא לא נכונה ואני צריכה לעשות אולטראסאונדים ואני בכלל לא רוצה, אני מאמינה שמהבחינה הזו הכל יהיה בסדר, אז הוסיפו לי דאגות. ופיזית, אני מרגישה כל כך טוב עכשיו וכל הזמן חרדה שזה יגמר, שהלחץ דם יעלה וטראח, עוד פעם כל הסיפור הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
