מיכל והכפר

אז הכל נרגע. דיברתי עם אמא שלי שהשביעה אותי לא להיות עצובה ואני עושה כל מה שאמא שלי אומרת לי, באמת, יוסף טוען שזה קטע של רוסים - אנחנו פשוט מקשיבים לאמא שלנו. גם התגובות שהרגיעו ומהצד המפתיע: ארטי ההודית וקלאודיה הצ'יליאנית שהן שכנות באותו בניין עשו לי שיחות מוטיבציה, עם קלאודיה כבר התחלתי להקרע מצחוק כשהתברר שלשתינו יש את אותה תיאוריה משוגעת על כך שבעל הקומפלקס ואיש התיקוניה לשעבר היו יחד בויאטנם ולכן הם היו יחד עד שהמוות הפריד. כמובן שהבחוריקו הרגיע ואמר לי שלא משנה מה אבחר הוא תמיד לצידי. אמרתי לעצמי שלא אלך יותר לערבי ישראליות אבל אז טל הבליח ברעיון גאוני לארגון ערב בנות מהנה, אז נראה לי שלבא אני אגיע כי בטח אארגן אותו (אתן חושבות שמישהי תגיע או שזה כמו בכיתה דל"ת, כשלא באו למסיבות שלא ה-לא מקובלות?) בכל אופן, מבטיחה לאטום אוזניים.

אתמול בדיוידי: ההסדר עם אקי אבני וטינקרבל (הידעתן שהייתי חברה שלה ביסודי?) הסרט קרטע אבל בסוף היה מהנה. התנצלות בפני אניני הטעם הקלנועי - מאחר ויש כל כך הרבה סרטים מחורבנים עד דמעות אני דווקא מבסוטית מסרטים שלא גורמים לי לסבל מיותר. לעומת זאת מספרים אני מצפה להרבה יותר, סיימתי את ארבעה בתים וגעגוע של אשכול נבו. המוכר במסחר הספר (רחוב החלוץ בחיפה, מומלץ לגמרי) אמר שזה להיט ובגלל זה לא קניתי אותו כי קצה נפשי בלהיטים, אני לא טיפוס רם אורן, לא צרויה שלו ושאר הזוועות. כשאני קוראת ספר אני רוצה שהוא יהיה כתוב מצויין, עם דימויים עשירים אבל לא מדיי כדי שלא יבלעו עלילה ויהיו מעיקים (כן כן, חמסין וציפורים משוגעות), ושיתן לי משהו בסוף שאזכור ושיחכים. כאלו הם מדריך הנערות לציד ודיג, שני ירחים (כן, ספר לילדות אבל מקסים לגמרי). בארבעה ובתים וגעגוע השפה לא רדודה ולא אחת כזו ששולחת למילון אבל הכי טוב: המינוריות בה קורים כל הדברים הנוראיים בועטים בבטן עשרות מונים מתיאורים פלאסטיים כמו ב"רודף העפיפונים" למשל. רואים שהסופר חקר הרבה לפני שהוא התיישב לכתוב, וכן, זה עושה לי את זה. בכל אופן, האף שמוגדר כלהיט, מומלץ לגמרי.

חדשות אור: אני מתפתה לשפוך מחמאות, אבל זה משעמם. איך אפשר לעמוד בפני היפייפיה כשהיא באה אלינו למיטה עם הפיג'מה ואומרת בשימחה "היום אמא אבא". אתמול היא שרה לי עוד שיר באנגלית שבכלל לא ידעתי שהיא מכירה. וגם, האף שהיא בת שנתיים וחצי יש לה חוש הומור מחודד ביותר - היא הגיעה אתמול עם הדיסק של הדצים ואמרה: "שלום, אני דיסק דץ, אור רוצה לשמוע". אה? מה תגידו על זה?! וגם שאלתי אותה אם היא הלכה להנטינגטון גרדנס, והיא ענתה לי: "לא הנטינגטון גרדנס, הנטיגטון גרדן". והיא רק בת שנתיים וחצי. פיצקולין השני/ה בועט/ת במרץ, כיף גדול. באמת.

לפני שאני הולכת לנקות (מריה היתה חולה היום, בטח זו שגם ככה מתלוננת עליה משתוללת עכשיו, ובאמת חשבתי על כל מה שהיא אמרה ואני לא מבינה מה היא רוצה? מנקה או שיפחה, מה זה סיינפלד עם הפרק על המנקה שניקה אפילו את העינית שבדלת?) חייבת להמליץ על אתר מתכונים שמצאתי היום http://www.foodnouveau.com/index.php שהוא משובח עשרות מונים מקישואים ושקולד הפלצני עם האוכל שלא הייתי נוגעת בו בחיים, ושימו לב לפרסומת לספר של דונה היי, כל מי שאוהב אוכל ובעיקר לבשל חייב לשים יד על הספרים שלה.