מיכל והכפר

בעודי עומדת ומקפלת את ארוחת הערב משולחן הפיקניק בשמורת הסאקויה, אני מבחינה כי ביער, מרחק של כ25 מטרים ממני משהו זז. הוא היה דיי גדול ואיטי, שמן ופרווני, כן כן הנה הדב שכל כך פחדתי ממנו והוא קרוב אבל לא מסתכל לכיוון שלי. הלכתי לאחור לאט לאט והזעקתי בשקט את טל שישב עם אור בתוך האוהל. בתגובה הוא לקח את אור על הכתפיים ורץ ליער לראות את הדובי החמוד בעוד לי בא להתעלף בשקט בצד, מזל שפקחי היער עברו לידי בדיוק באותו הזמן ורצו לגרש את הדב. יצויין שהוא פחד גם מטל ואור ובכל זאת, אני לעולם לא אבין אותו.

אז היו דובים והיה יער, אפילו במסלול הקצרצר סביב עץ השרמן הענק יצא לקראתו נחש ירוק בעמדת הכשה, כבר הבנתי שלא באנו להנות. יצויין בפרוטוקול שדווקא היה סבבה, אם לא מחשיבים את העובדה שישנו באוהל ואני שונאת לישון באוהל ואני עוד יותר שונאת לצאת לשירותים כשהדוביה סביבי. אבל באמת היה לא רע. יצאו עם עוד זוג נחמד ומשעשע שיש להם תינוק נחמד נורא. טיילנו קצת ואור היתה גיבורה בלי עגלה עד שהיא ראתה שאת העגלה שלה נתנו לתינוק ואז היו מעט סקנדלים. היא היתה ממש שאקלית אמיתית: טיפסה על סלעי ענק, הלכה ברגל מסלולים שלמים ולא התלוננה הרבה חוץ מזה שהיא רצתה לישון ב"מיטה תות" כלומר המיטה שלה שמוגנת במגן ראש עם איורי תותים עליו וזה בסדר כי גם אני רציתי את המיטה שלי. אה כן, וראינו איילים מה שאומר שלא רק חיות מפחידות הסתובבו שם.

ועוד סיפור אור קטן ומתוק: אתמול כשטיילנו בעוד קטע יער קטן היא נעמדה על במה מאולתרת ושרה שיר באנגלית, כלומר בג'יבריש, עם תנועות ידיים וריקודים ובסוף השיר קדה שתי קידות ואמרה ת'נק יו ת'נק יו. שזה בערך הדבר הכי חמוד בעולם מזל שהיא התעודדה ממחיאות הכפיים שלנו ושרה את זה עוד כמה פעמים כולל הקידות ואז יכלתי לצלם אותה בוידאו לטובת המשפחה בארץ הקודש.

המשך יבוא בקרוב.