מיכל והכפר

בוקר טוב, אצלנו מאוחר מדי אבל אני תקעתי מול "רוק סטאר" שזה כמו אמריקאן איידול רק בלי פקאצות ששרות עוד פעם מוטאון. הו, לו הייתי כוכבת רוק, אבל אני שרה נורא ונראית חנונית. נדפקתי. אפרופו איך אני נראית (בטן גדולה, בעצם גם טוסיק, תינוקות גדלים בטוסיק?) רציתי שסוף סוף טל יצלם אותי תמונות סטילס למען העם היושב בציון, תמונות עם הבטן כמובן אחרי שמההריון הקודם יש לי רק תמונה אחת מלפני הרעלת המחורבנת. הוא צילם ואז איבד את הדיסק עם התמונות.

אז קודם כל, אתמול, אסתי בת דודתי המקסימה שתמיד חיבקה אותי ב"איים האבודים" והלכה איתי אחר כך להתנדנד בקיבבה (ככה קראנו לנדנדה בגן שעשועים בבית הישן של סבתא דובה) ילדה אתמול בן. מזל טוב המונים, רק אושר ואהבה.

דבר שני, אני גאה לומר שהתנערתי מהעצלות שתקפה אותי בחודשיים האחרונים. הבית מסודר, הכלים מצוחצחים, הכביסה ריחנית ומקופלת בארונות המסודרים וריח לביבות כרובית אה לה קטמן עולות מהמטבח שלי והמכתבים הנזעמים מהשכנים בדרך. נו, קטמן, אל תכעס באמת כרובית מריחה כמו פלוץ למרות שהיא כן טעימה ואפילו אור שואבת את הלביבות האלו כאילו אין מחר. הקינון תקף אותי ביג טיים אחרי שנזכרתי בשכנים שגרו לפני שנים מול ההורים והיה להם את הבית המטונף העולמי ויצאו להם ילדים דפוקים. לא שאני רוצה או יכולה להיות פדנטית (סליחה אמא) אבל שיהיה פה סדר.

לסיום, שלא תפהקו לגמרי: צעצועי Mamas and Papas מקסימים לגמרי. כמובן שישר קניתי אחד לזוהר של אמלש וכמובן שקניתי אותו בחנות הכי יקרה בסביבה וכשראיתי את המחירים ברשת דפקתי את הראש. נו שוין.