מיכל והכפר
חסידת עוגות העולם |
| 7/2005
קטנים קטנים
קודם הקיצולית ילדה את בנה בכורה בתוך ארבע שעות מהרגע שהתחיל "קלקול הקיבה" (צירים, למי שלא ידעה או למי שמאמינה בלב שלם בספר ההריון והלידה הישראלי, מתחילים בול כמו קילקול קיבה), אחר כך אמלש חבקה תינוקת תוך שעה מרגע תחילת הצירים הסדירים ועכשיו סילקה הגרמניה ילדה עוד בת (סליחה על חוסר הפי.סי - מכוערת כמו אחיה הבכור) בחניה של בית החולים. ואני שואלת: בנות, אולי תחלקו את סוד הקסם איתנו? אלו שסבלו ארבע עשרה, עשרים, שלושים ושש (אני! אני!) או אפילו ארבעים ושמונה שעות צירים מחורבנים. בהזדמנות זו, גם מורטישה ילדה לפני שלושה שבועות, קולולוש.
אם קראתם כמה פוסטים אחורנית אתם וודאי יודעים שאני מתנזרת ממתוק. אתמול בשביז הסתכלתי על כדורי גלידת הוניל המצופים קוקוס קלוי וזה באמת לא עשה לי הרבה. מאידך 37 מעלות צלזיוס ואני מזיעה ורע לי והמזגן עוזר ככוסות רוח למת. המיכל זקוקה לגלידה אבל היא חזקה מזה. מישהו מכיר תחליפים הולמים לגלידה ובלי סוכר או ממתיקים מלאכותיים, עיזרו לי, אני מתפגרת פה.
מעניין אם ניסוי ה"בלי סוכר" יצליח והפעם יכריזו שאין לי סכרת, אפילו לא גבולית. אחרי הכל בהריון הקודם לא הייתי מודעת לתזונה כלל ואילו עכשיו שומני הטראנס קוצצו באכזריות מהתפריט, הפסטה והלחם מחיטה מלאה גם האורז מלא ואין תפוחי אדמה. יש לי הרגשה שהניסוי יעבוד. אם לא, הכל באמת ממבו ג'מבו ואני קונה את עוגת המוס הפיסטוקית שאני מפנטזת עליה כל כך יפה ויהי מה.
למרות ששלושים ושבע מעלות בחוץ, במקלחת בדירה-מעברה שלנו לוקח יותר מעשר דקות עד שמים שהם יותר מטמפרטורת מי שלגים שהופשרו זה עתה יזרמו בשפופרת. ואם אני אעבור לדירה מסויידת, נקיית שטיחים, ממוזגת ואפילו נאה יום אחד. האם אני אוכל להתרגל לכל זה?
אני לוקחת את זה קשה כשאומרים לי "הפעם זה בן". לא שאני לא רוצה בן, אבל מספיק כבר. אם זה בן או בת אתם לא תשנו את זה, זו עובדה נתונה. אם זה לא בן זה לא אומר שזה לא בסדר, שאני לא שלמה בתור אם (כפי שכמה גורמות לי להרגיש). ויש סיכוי של חצי וחצי, אז מה? אם תפלו על הניחוש הראשון זה יעשה לכם את היום? מספיק כבר. אני בהריון ואני בוכה מכל דבר. תזהרו ממני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
