אתמול הבית שוב צעק הצילו. ביקשתי מטל שישגיח על הילדים שעה כדי שאוכל להתגבר קצת על נחשולי הבלאגן (ומריה היתה פה שלשום). אחרי שעה בה בן בעיקר בכה ואור עשתה כל מניפולציה אפשרית טל היה חסר סבלנות, נרגן, ענה לא לעניין - בקיצור: הוא היה מיכליקה. אני רק חייכתי ובשביל הפולניות תקעתי לו "אמרתי לך". צריך להנמיך ציפיות מעצמי ולא לאבד עשתונות אל מול הכביסות והג'וקים כי אני רחוקה מלהיות סופר אמא ואם כבר סופר אמא אז לעשות גבות, לא כלים.
אמש באמריקאן איידול: הזהו עם השיער האפור הוא תותח, קת'רין מקפי היא גם מהממת וגם יודעת לשיר אבל היא יותר מדי מעדת אגילרה את דיון ואת כריס ששר הארד קור אמיתי ועיצבן את סיימון אני הכי אוהבת. כל השאר יכולים לעוף מצידי כבר עכשיו, בעיקר באקי כי קוראים לו באקי.