מיכל והכפר

אתם בטח נושמים לרווחה: לא שומעים על מריה, על חוסר שעות שינה ועוד נדבכים מעפנים שכאלו. הנה אמלש כותבת מיכליקה: אצלה אני יוצאת גיבורה אבל כולם יודעים שאני צ'רלי בראון ושסנופי ו-וודסטוק משגעים אותי. אז הנה, קבלוה, שבחוה, הללוה בתופים במחולות.

היום הלכתי לפארק עם בן למרות שישנתי רבע שעה בלילה, כי שוב השארתי בית מג'ויף למריה הקדושה ולא היה נעים לי להסתכל לה בעיניים. במיוחד אחרי שהאמבטיה והשירותים שוב נסתמו לנו אתמול והוילונות נשרו מהחלונות והכיור במטבח כרע תחת העומס. בעל הבית המניוק כרגיל צחק לי בטלפון כשביקשתי שישלח מישהו לתקן. בפארק היו האמהות הרגילות עם הזאטוטים חסרי הרסן שלהן. חשבתי שאחת מהן הציעה לי פיסטוק וכמעט נחנקתי מהנדיבות הבלתי צפויה, אבל אז התברר לי שהיא מראה לי בגאווה שן שהבן שלה שבר לחבר שלו.

החלטתי לנצל את ההזדמנות ולפרוץ במסע קניות פראי וקניתי חמש חליפות מקסימות לבן, שמלה נסיכית לאור, חלוק רחצה לטל, נעליים מקסימות לעצמי, מכונית ובית קטן ב-5$ בלבד. אין, אין עלי כשאני נכנסת לזה. כשחזרתי הביתה נזכרתי שממזמן לא אפיתי שום דבר. אז הכנתי עוגת קישואים קלילה, תפיחת אוכמניות, פשטידת ניצני קינואה וקינחתי בקיש ארטישוק אורגני. טל אמר שאם מוסיפים קצת חרדל ותפוזים לקיש, אז הוא באמת משהו משהו. בכלל, בזמן האחרון טל ממש משתדל. אתמול הוא הפתיע אותי בחולצה שקנה לי בראלפ'ס. ברור שמיד החלפתי אותה בקילו חצילים ורוטב לפסטה, אבל העיקר הכוונה.

בערב באו הכימאי והפסיכיאטרית לארוחת ערב, תוך שהם מחסלים את הפשטידה, הקיש והעוגה (היא אלרגית לאוכמניות, אז לפחות התפיחה ניצלה.), הם דיברו על כמה מה שהם עושים גורם להם לתחושת ערך עצמי גבוהה. לא שמנו לב והילד שלהם לעס את מה שנשאר מהוילונות שנשרו והתחיל להחנק. הכימאי והפסיכיטארית הסתכלו עליו בעניין כשהוא הכחיל, הכימאי ניסה לבדוק את הpH  שלו והפסיכיאטרית אמרה שנראה לה שהוא בהתקף פסיכוטי ורשמה לו מרשם. הבנתי שטוב לא יצא מהם ובצעתי בו היימליך. אחרי שהילד הווריד, הפסיכאטרית אמרה לי שאולי כדאי לי לעשות משהו עם עצמי, כי נראה לה שכלואות בי הרבה אגרסיות. טל ניסה לרמוז שהצלתי לה את הילד. היא נראה קצת מופתעת ושאלה: "אתה בטוח שזה הילד שלי? בתמונה שלי במשרד הוא הרבה יותר קטן."