מיכל והכפר

בייגלה ממולא בחמאת בוטנים קיבל את הכינוי "החטיף שאי אפשר להפסיק לאכול". אם בטעות אוכלים אחד ממנו, חייבים לאכול עד שמשמינים ארבע קילו. לפעמים אני פשוט לא נוגעת בו כי אני יודעת שזה לא יגמר טוב.

יום אחד טל גורס את החטיף ומתחיל לשיר: "את החטיף הזה אי אפשר להפסיק, את החטיף הזה אי אפשר להפסיק. מוכרחים להמשיך לאכול, מוכרחים להמשיך לאכול. את החטיף הזה אי אפשר להפסיק (ואז בקול צווחני) אוכלים חטיף אחד, חטיף שני חטיף שלישי וגם אם נאכלו חמישה עשר חטיפים- אי אפשר להפסיק" ולפזמון...

ויום אחד הוא אכל את החטיף במיטה, נכנסתי למוד זועם והוא אומר לי: "תארי לך כמה זה שימושי, אם רעבים באמצע הלילה אפשר פשוט ללקק את הסדין".