עכשיו כל האימהות לשלושה ומעלה (שלא נדבר על האימהות לשמונה) יצחקו עלי או סתם יגלגלו את עיניהן למשמע הטירונית (אני, כמובן) אבל תקשיבו, לפחות האימהות לילד אחד בינתיים: ילד שני זה משו משו, לא הילד, הקונספט. למשל עם אור: כשהיא לא זחלה הייתי בהיסטריה, דפקתי את הראש בקיר והבטחתי לעצמי שאת הילד הבא אשכיב יותר על הבטן וסיגלית מטיפת חלב תהיה גאה בי. אם כן, בן בן נולד ומיד פצחנו בסדרת אימונים מפרכת והנה הוא בן שמונה חודשים הקציצון ולא זוחל בכלל אבל אני רגועה לגמרי, אולי כי אני יודעת שבסוף הוא יזחל, אולי כי סיגלית מטיפת חלב לא שואלת אותי שאלות נוקבות על התפתחות הבחוריקו יותר (אוי ואבוי לי אם היא היתה רואה איך אור מציירת).
לנושא שונה לגמרי: אתמול דיברתי עם שצה בג'ימייל צ'ט ונגעתי מעט באי סיפוקי מן המראה החיצוני שלי, היא אמרה שרוב האנושות כזו, אפילו מירי בוהדנה אמרה ברייטינג שלה יש תסביכים אך מהכרותי עם מהממות על אחרות אני יודעת שהתסביך היחיד שלהן זה אם גדל להן חצ'קון מיקרוני בקפל של המרפק. מה שמשגע אותי: כל הרשת מוצפת בבחורינות ובחורינים שמצלמים את עצמם בדיגיטלית בפוזות לא מגוונות (פנים בחצי פרופיל עם ראש מוטה מעט מעלה או מטה) ואני רק מודה לאל הטוב ש, איך אומרים בסיינפלד I am not out there כי זה יכל להיות נורא: או שלא הייתי מתקרבת למצלמה בחיים או שהייתי מבזה את עצמי ונוהגת בול כמו הבחורינות ומצטלמת רק כדי שכולם יגידו לי כמה אני מכוערת. עכשיו: אל תגידו לי שאני מקשקשת (אוף אוך, זה הולך להיות אישי) - אתם יודעים כמה פעמים בתקופת התיכון והצבא עמדתי בתום לב בתחנת אוטובוס וערס תורן וחבריו הערסים היו חייבים לבדוק את הבחורה הגבוהה-רזה-ג'ינג'ית מקדימה ולא התביישו לצעוק: "וואי, איזה מכוערת?".
הנה הוצאתי את זה. הו. הקלה.
לחובבות מלאכת היד ולדעתי יש לי שתי קוראות כאלה - שימו לב לבלוג המושקע של "לא מרתה", בחורה שמעידה על עצמה שהיא פמיניסטית רעה מאוד כי היא חובבת בישול, גינון ומלאכת יד. לדעתי זה שיא הפמיניזם לעסוק בדברים הללו בלי להתנצל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
