מיכל והכפר

כך טוענת חברתי מיקי וטוענת שיש להתקלח כדי לא להסריח כל השנה. אנחנו לעומת זאת אירחנו בערב את החבר של טלקה עם החברה הצרפתיה הנבונה נורא שלו. למרות שהכנתי רק סלט אחד (ברור שמ"אורנה ואלה" - עלים, בלסמי ושמן זית, פקאן מטוגן בחמאה וגבינת עיזים הולנדית שאני מריצה אתכם לחפש על מדפי טריידר ג'וס הקרובים לביתכם ולמי שאין טריידר ג'וס ליד הבית הוא לא יודע מה הוא מפסיד), תבשיל ירקות ואורז שיצא שווה את המאמץ ביחוד כי לטריידר ג'ו כפרה עליו יש דלעת קלפוה וחתוכה לקוביות, אני אומרת לכם: אם יש לכם טריידר ג'וס ליד הבית שווה לשלם בערך 1500 דולר לחודש על דירה מזערית כמו בעיר שלנו. טל עשה סטייקים על האש כי זה מה שכל משפחת המיכלושים אוהבים חוץ ממני (אכלתי. בטח אכלתי). אבל השוס התרחש בהתחלה: מגש עץ ענקי מלא גבינות צרפתיות שוות, קרקרים מאממים, אגוזים, זייתים ורימונים (נחשו איפה קניתי, למנחש נכונה מובטח סל קנבס עם הדפס אקסרקלוסיבי של טריידר ג'וס). עד שהגענו לעוגת הדבש לאף אחד לא היה כוח לכלום. קראתי את הפוסטים של כולכם לרבות תמונות וכולכן מרת'ה סטיוארט בהתהוות ואני חולמת על אפרטמנט ת'רפי (הסברים בקרוב בבלוג השחור החדש) ובינתיים רק חולמת.

כמה שעות לפני ערב החג טל הבת ואני נסענו לשינקין המקומית. התירוץ הרשמי: בגדים לחג. הסיבה: יום קודם נפתח סניף איי'ץ אנד אם בשינקין הגירסה הדרום קליפורנית העשירה והרבע מגניבה. בכניסה לאיזור פקקי ענק, בכניסה לחנות עשרות אנשים מחכים בתור להכנס. נסענו חזרה. יום קודם היתה הפתיחה בשעה עשר, טל אמרה לי להגיע בתשע אך ויתרנו. מסתבר שאנשים חיכו מתשע. מתשע בערב של הלילה הקודם. חמש מאות איש סבבו את הביניין כדי לקנות בדל חולצה בזיל הזול.

אתמול -

התעוררתי בחמש בבוקר וישנתי בול כשהילדים והטל יצאו לטייל מה שגרם לי להיות עקרת בית למופת + כלים+ כביסה + דרושות. היה רעש משו משו. בעל הבית (הבטחתי לא להיות צינית ורשעית, תדמיינו את הקללות בעצמכם) הזמין פועלים היספאניים לקצץ את עץ האורן בחצר כדי שאוכל להציץ לשכנים ביתר קלות. היה רעש גזימה סביר ורעש פיטפוטי ספרדית בצעקות בלתי סביר בעליל. בנוסף כיוון שהקומפלקס שלנו הוא שמורת טבע מבחינת שכר הדירה הזול נהיה פה סניף קטן של הודו וזה רועש לאללה. גם מישהו ציפצף למטה בדבקות ראויה שלא היתה מביישת את הצ'כונה שגרנו בה בישראל והשנכים דלת ממול רבו כולל טריקת דלתות (גן עדן למציצנים ומצוטטים הבתים פה בנויים כמו סוכות) שמחה וששון.

כולם חזרו מהטיול מטונפים ומאושרים ויאללה, ליום מועדונים באוניברסיטה. באוניברסיטה בה הטל לומד יש מועדונים, מועדון לכל תחביב: גותיקה? יש. א-קפלה? שני מועדונים. אנימה? יש. ריבוא אירגונים נוצריים? יש. אירגון יהודי אחד? יש. מועדוני שיט, סריגה, נשים, ריקודים סקוטיים, מדיטציה, אומואים והכל. כל אחד חילק פרסים ואור יצאה עם ארסנל בובות חדש. היו דוכני אוכל בהם חילקו: צ'ורוס, אגוזים מסוכרים, צמר גפן מתוק, בננה קפואה מצופה שוקולד, קולה ספרייט ושות', סופגניות מתוקות עם ריבה סופר מתוקה וקצפת, פופקורן מתוק, צלעות חזיר מתוקות ושעועית מתוקה וכל קוראי האמריקאים או אלו שביקרו פה יודעים שאני לא צוחקת. בתמורה אור לא ישנה כל הלילה ועכשיו היא מתהפכת מצד לצד במיטה שלנו.

עוד מעט בראנץ' ראש שנה שאני (!) מארגנת(!). למה אני? למרות שאני שונאת לארגן ועורי נעשה חידודין חידודין למחשבה שאעמוד בפתח אנשק את כל הבאים לפארק ששכרתי (אני לא מנשקת בעיקרון. אני פולניה) ואומר שנה טובה. הסיבה היא שאני שונאת עוד יותר כשאחרים מארגים וקובעים שהבראנץ' יהיה צימחוני, כשר ויהיו רק דברים מתוקים או משהו דומה. לא יהיו הפעלות לילדים כי אין לי כוח להפעיל, איו לי כוח לסדר וממילא אף אחד לא מצייר עם הטושים אלא רק דוחף אותם לשני באוזן או בנחיר ואז מתכתש ילד עם רעהו על הבטון או על הבוץ. אוי לי, הבטחתי לא להיות צינית ותראו מה יצא. נו שוין, שנה טובה בכל אופן.