לום ו-שששש אני כותבת לכם מן המחתרת. טל עם הילדים, אורי רואה דורה ובן בוכה והלב, הוא רוצה לאמא. כל פעם כשבן רואה אותי בטעות יושבת על כיסא הבר המפואר מאיקאה ובטעות בודקת מה מזג האוויר (דבר מיותר לחלוטין כי תמיד חם פה ולעולם תחזית מזג האוויר מלאה בדיסאינפורמציה כאילו אין מחר) הוא בא אלי ובוכה "אמאמאמאמאמא". היום טל ישב על אותו הכיסא והוא בא אליו בבכי: "אמאמאמאמא" עד שראה שזה אבא (אבא בוף, ככה הוא קורא לו, בחיי) ועזב אותו וזחל במהירות שיא להתכרבל בזרועותיה הכחושות של אמא. אז עכשיו אני בחדר שלנו עם דלת סגורה ותה צמחים ומקשיבה ליללות של בן שחש שזה מאוד לא הוגן להפקיר אותו עם הבחור הגדול הזה שמסתובב בבית לפעמים.
רציתי מזמן לספר לכם שבעת המלחמה טל חשק בחומוס והכריח אותי להכנס למסעדה לבנונית. אני נכנסתי וראיתי דיווחים על איך ישראל הרשעית קותשט את לבנון וברחתי תוך שאני גוררת את העגלה עם הילדים ואת טל באוזן. טל כעס ואמר שפה זה אמריקה ולמי איכפת עד שכ-ל החברים שלנו הצדיקו את הצודקת (ע"ר) (אני, נו) ומאז הוא לא אוכל חומוס חוץ מזה של קוסטקו ואני עושה גם קבאב לא רע בכלל.
קארמה כלכלית רשעית פקדה אותנו. חיובים של אלפים בכרטיס האשראי, שואב אבק מת, לי אין מה ללבוש והפספורט של אורולים אבד - עניין של מאה דולר. תוסיפו על זה קניית כיסאות בטיחות שנדחית וקבלו בעסה. אבל היום, הו היום: נמצאה האבדה, הקניה באמאזון עלתה בגלל טעות שלהם הרבה פחות ממה שהיה צריך להיות ואם יש משהו שלמדתי מנסיון העבר זה שצריך לסתום את הפה וג'ניפר, אמא של ג'וליה הציעה לי הצעה שיכולה להיות משהו משהו מבחינה כלכלית והמון סיפוק אישי. ילדים - אפשר לקנות לכם כיסאות בטיחות!
בנוגע לקישוט הבתים לחגים. האמריקאים מוציאים חמשה בליון דולר על ההאלאווין. ברור שנתח מכובד הולך לממתקים ותחפושות אבל גם לקישוטים. אני קוראת לכולכם להכין ברכות חנוכה וקישוטים לחזית הבית. מבטיחה לחזור עם דוגמאות מפורטות, מנומקות ומצולמות (השראה בחסות קטלוג פוטרי בארן). לינק שמיכל אוהבת: איבו מוצרים לגמרי מעוצבים לילדים.
בן בא. נגמרה החגיגה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
