מיכל והכפר

אתמול טל הבת היקרה מכל וכל לקחה אותי למוזיאון אנג'לוסי מאגניבי לתערוכת וידאו ארט. אוקיי, בואו נודה בזה. יש את אלו שרואים ציור אבסרקטי ואומרים: "גם הילד שלי יכול לצייר ככה" אבל זה לא נכון. היו סמוכים ובטוחים שוידאו ארט גם הילד שלכם יכול לעשות. היו אולי שתי עבודות שעשו לי משהו, השאר היו כלום ברוטב כלום ואפילו טל שהיא בחורה שמבינה הסכימה. למען האמת אני לא פציתי פה והיא אמרה שזה גרוע שבגרועים. נו, לפחות אכלנו אוכל ויאטנמי טעים טעים מהסוג שדונה היי מציגה בספריה ולי אין אומץ להכין. הנקודה היא שכל הסרטים הישראלים שנבחרו (נבחרו חמישים סרטים בסך הכל מבין שמונה עשר אלף, כן כן, סרטים מכל העולם) ונבחרו שלוש כאלו הוציאו את ישראל רע. עכשיו כל השמאלנים שאהבו אותי במלחמת לבנון סטרייקס בק ישנאו אותי לפחות כמו הימנים באותה סיטואציה: דיי להלקאה העצמית! נו, עומדים חיילים במחסום כל מה שהם צריכים זה אחרי כל הערבים שעוברים שם זה את אבי מוגרבי שידחוף להם מצלמה תוך ביטול ריחוק פיזי מינימלי ויציק להם בשאלות מטופשות. הרי אם היו דוחפים לפני מצלמה בגן השעשועים הייתי נבוכה/מתרגזת בדיוק כמו החיילים הללו. זו מניפולציה זולה שלא מותירה הרבה מקום לצופה שלא מכיר את ישראל מעבר ל: "כובשים רעים" מקום למחשבה חופשית או ביקורתית. סרט שני של מעין אמיר ורותי סלע על ערסים. כן, ערסים. גם הוא אלגוריה לחברה הישראלית האלימה בלה בלה בלה. שוב, מניפולציה על המצולמים שלא יודעים לקראת מה הם מגיעים. "אם אני אמצוץ לך, תתן לי את השרשרת שלך?" שואלת רותי או מעין. הערס נבוך ומנסה לצאת מהסיטואציה בשלום "אתן חושבים שכל הבנים זונות?" ולא מסכים. קודם כל זה סרט חלש מאוד ואפילו לא פרובוקטיבי מספיק. שנית: אם גברים היו מצלמים בחורות באותה סיטואציה ומפעילים עליהן את אותה המניפולציה, האם זה היה עובר בשלום? נו, העיקר שיצאנו אלימים ומכוערים. אני חייבת לשאול אם רק מבחוץ (כלומר ממקום מושבי בלוס אנג'לס) רואים את כל זה? האם העם היושב בציון חייב לחלק את עצמו באופן שרירותי לימנים שישר מבטלים את האומנות השמאלנית לבין שמאלנים מזוכיסטים שמציגים את העם כברברי? זה ממש מבטל כל מוצא למחשבה חופשית לחשיבה של: אולי גם דעות של ימנים אינן פסולות? אולי שמאלים הם לא נוראים וטועים כל הזמן.

שוב הצלחתי להוציא את עצמי משלוות הנפש. פוסט נוסף על מריה שמפשלת לאחרונה בקרוב כמו גם פוסט על "חושבת אני יום ויומיים, מה אבשל לארוחת צהריים?" מלווה במתכונים. יש למה לחכות.