מיכל והכפר

וואה זה מה שבן בן אוהב להגיד. וואה. והנה גם אני אומרת: וואה. ביום חמישי הטל טס. לפני הצהריים הלכנו לפארק ופגשנו בטעות את רואן, החבר הכי טוב לשעבר של אור מהכיתה. אז היה ממש נחמד ושימחה רבה והם שיחקו יחד יפה מאוד. אחרי הצהריים לקחתי אותה לאחד המקומות האהובים עליה: הספריה. למרבה הצער השד הטזמני בן בן הפיל את כ-ל הספרים מן המדפים הנמוכים וטרח לתקוע אצבע בשטקר ולהתחשמל. יצאנו החוצה, קיבלתי קנס על איחור בשבוע על סך 9 דולר מעובד לא מוכשר. התמקחתי ודיברתי עם ספרן אחר שאמר שמה פתאום 9. יצאתי עם שני דולרים תמימים קנס חצי מרוצה. בדרך לאוטו בן נתן ביס לתפוח של אור ונחנק ואחרי כמה טפיחות בגב הקיא עלי. כשהגעתי אל האוטו הפתעה. טוב, לא ממש הפתעה כי זו כבר הפעם השלישית שזה קורה כשטל איננו: פנצ'ר. חזרה לסיפריה, כולי מרוחה בקיא והעובד הטיפש שולח אותי לטלפון ציבורי בחוץ. הטלפון מקולקל והספרן ההגיוני מתקשר עבורי לחברת הגרירה עליה אנחנו מנויים. רגע! יש לי עוד סיפור! כבר כמה שבועות שהאוטו עולה באש מרוב סירחון וכמה שאני מחפשת, לא מצאתי את מקור הריח. חזרה לסיפור שלנו. מגיע הבחור של שירות הגרירה והעזרה לבחורה האומללה ומוציא את הגלגל הרזרבי ומה מתגלה? מתחת לגלגל הרזרבי התגלגל איזה פרי סורר ונרקב ועשה שם ביצת גועל שאתם לא מאמינים בכלל. איכס. בטח האיש מהAAA, כך נקראת חברת שירותי הדרכים התפטר על המקום. הו. נסעתי למוסך שלמרבה המזל נמצא שתי דקות מהבית ואמרתי להם שאקח את האוטו בבוקר. לקחתי את האוטו בבוקר ו... זה לא עלה לי כלום. יוהו! שאלתי את המוכר: "אבל למה?" והוא ענה: "ששש, אל תשאלי שאלות, סעי לשלום". נסעתי לגן ליום ההורים. אורי יודעת לחבר ולחסר עם מספרים אמיתיים ולא רק עם שני תותים פחות אחד ועכשיו לומדת לקרוא. הילדה מהממת.

היום: יום גיוס כספים לגן. לא מכרתי תכשיטים (שרה הצדקת, ברור שצדקת) טפי. אכלנו פאנקייק והבאנו נוטלה מהבית. אחר כך סיירתי לתומי בין הדוכנים בעוד בן בן ישן ואור עומלת על הכנת שרשרת משלה ומיס אלייט מנהלת בית הספר שכבר מזמן מתחשק לי לנשוך תפסה אותי ביד והכריחה אותי לקנות חוברת שירים פרי עטה. בא לי לקלל קללה איומה בערבית. מילא זו היתה תרומה לבית הספר אבל זה לא! אוי אני שונאת כשעושים לי את זה ואלייט היא אישה איומה.

אחרי זה - יומולדת לרובי שנולד טיפ טיפונת לפני הבן בן. ההזמנות שהודפסו בצבע מלא על נייר משובח הבטיחו קרנבל. בבית של ההורים של רובי הוקם אוהל קירקס עם דוכנים עם פרסים. סבתא של רובי קידמה אותנו עם שקית עמוסת הפתעות וכרטיסים לדוכני משחקים בהם הרוויחו עוד יותר מתנות. היה שם ליצן שעשה בלונים בצורות וצייר על הפנים של הילדים. פגשנו את כל מורות העבר של אור ואפילו חיבקתי אותן! על אף פולניותי. חיבקתי שם כאילו אין מחר (מי יגיב לי "לכי יא מחבקת"?). בכל אופן, הביאו לשם גם מתנפחים כדי שהילדים יקפצו קצת שלא יהיה להם משעמם ומתקני גן שעשועים וקייטרינג ג'אנק פוד. ואז הגיע תור הפיניאטה שהיתה home made בצבעי הנושא של הקרנבל (אדום כחול צהוב, זו שאירגנה את המסיבה גם אוהבת את קידס של מרתה סטיוארט) אבל רק לילדים בני חמש ומטה. אחרי שהפניאטה נקרעה והילדים אספו את הממתקים נשמע רעש בחוץ: רכבת! כן כן, אוטו שהתחפש לרכבת עם ארבע קרונות לקח את הילדים לסיבוב באלטדינה. בסוף, אחרי העוגה בגובה מטר עשרים בצבעי כחול-אדום צהוב בצורת קירקס כבר הרגשתי שזה היה יותר מדי לכולנו והלכנו. בסוף קיבלנו טבלות שוקולד עם תמונה של רובי ועיפרון עם הדפס "יום ההולדת הראשון של רוברט ג'ייקוב ואסקז שלישי לנובמבר 2006". מה יהיה בחתונה שלו? למגיבה (שהיא גם גיסתי) המתכנה סיסוקי: בעוד שנה בדיוק תאלצי גם את לעשות את אותו הדבר בדיוק. מזל טוב!!!