מיכל והכפר

אני לא טובה בסיכומים. הנה השנה הרביעית שלנו בארה"ב נסגרת (מוזר לי לכתוב את זה מהארץ) ועדיין אין שום סיכום שהוא. אין לי גם סיכום פסטיבל ערד 94 כי אני פשוט לא מסכמת. טוב שאני לא עיתונאית.

יש לי עוד ימים ספורים לפני שנצטרך להתגלגל בשעת בוקר מוקדמת לשדה התעופה כדי לחזור למעט מאוד זמן לעיר הדרום קליפורנית ואז לעבור לכפר המיד ווסטי הקפוא בו נבלה את השנים הקרובות. כשאני נוסעת בשבתות בבוקר בדרך סטלה מאריס לקנות פיתות עם זעתר במאפית הפיתות הטובה בעולם ורואה את הנמל עם השמש הזורחת מעליו אני די בטוחה שעשינו טעות בהחלטתנו להשאר. אז זה הזמן לסכם? לדחוס לדף את מה שטוב ומה שלא? הרי זו לא מתמטיקה, הפלוסים והמינוסים לא נותנים שום תשובה בהירה. אז כמה נקודות:

* רק הסבתא מיכלה אומרת קרם ברולה במקום קרם ברולה, אף אחד לא אומר קרואסון, מכנסיים? היום בידיעות עמליה רוזנבלום משוויצה במכנס הקצר שלה. מצד שני בידיעות מילי אביטל מתלוננת שגם לה יש סלנג מיושן, לא רק אני.

* כל כך הרבה תיירים ברחובות!

פנטזיות הן הצד החזק שלי. כשהייתי בהריון עם אורולים, יעל אמרה לי שהבן שלה קם בשש אז היא הלכה איתו לגן השעשועים. היא אמרה את זה בטון כה רגוע שכבר פינטזתי על שש בבוקר בגן השעשועים. כמובן שכשהגיע רגע האמת קמתי מעוכה ומילמלתי קללות בשקט. עכשיו אני מפנטזת על ארוחות שישי בערב וממש שוכחת שבשנה וחצי האחרונות אכלנו ביום שישי חביתה וסלט במקרה הטוב.