מיכל והכפר

החתונה!

אתמול אחותו של טל התחתנה, קולולוש! או כפי שהיטיבה ממני לנסח סיסוקי כאן. הם כאלה יפים ומאושרים, טפו טפו טפו שום בצל. מאחלת להם את כל הטוב שבעולם.

אפרופו סיסוקי

דיברנו אתמול על כמה שאנחנו מקנאות באחותו של החתן על כך שהיא יוצרת מעולה של קראפטס (נו, מלאכת יד) והחלטנו שאנחנו פוחות בתערוכה של מלאכת היד שאנחנו טובות בה או לפחות עושות הכי הרבה: קיפולי כביסה פלוס מיצג של גרביים בודדות lonely sock club band וסיבי בד מהמייבש.

סרט השבוע

אם לפני שבוע היתה זו שירלי וולנטיין, אתמול נתנו צ'אנס למרתה מהסרט שתורגם לעברית "המטבח של מרתה". שף מרתה (לא סטיוארט) היא שפית מוצלחת, מה שלא ניתן לומר על חייה הפרטיים. כשאחותה מתה בתאונת דרכים היא מקבלת תחת חסותה את אחייניתה לינה, בת השמונה. בדיוק אז שוכרת הבוסית שלה עוד שף ואתם יכולים לנחש מה קורה הלאה. הסרט הועתק אחד לאחד רק עם תבלינים אמריקאיים בכיכובם של קת'רין זיטה ג'ונס ואהרון אקהארט, זוג מהממים שכמותם. מובן שבחורה אליטיסטית שכמותי תמיד תאהב יותר את הגירסא האירופאית. הייתי שמה את הטריילרים אבל אלוהים יודע איך שמים סרטונים מיו טיוב כאן. קחו לינקים:

הגירסא האירופאית: http://www.youtube.com/watch?v=6nxjSizw2Zw

הגירסא האמריקאית: http://www.youtube.com/watch?v=dOtcL1ba0Co

כשצפינו בסרט אתמול אמרתי לטל שהלוואי והיה לי את האומץ להתנהג בכזו מיזנטרופיות כמו מרת'ה אז הוא השיב שאני לא צריכה לדאוג, אכן הרבה פעמים אני מתנהגת ככה. אבל אסור לי לכתוב את זה כי גם ככה כל המשפחה שלו חושבת שלקיתי באיזה דיכאון קליני או משהו דומה וזה לא מאוד נכון, רק קצת. נו, אני צוחקת, רק מבעס לי במיד ווסט, לא יותר. אני בדרך כלל רצה ומנופפת בידיים: "אני רוצה לפסדינה! אני רוצה לפסדינה!" חוץ מזה הכל טוב.

ילדים - פוסט טפו טפו טפו בלי עין הרע!

פתאום שמתי לב שאני כותבת פחות ופחות על הילדים. הכל אני ואני ואני ואני, ישמרני האל. הם כל כך חמודים, כל כך יפים ונבונים שאני לא באמת בטוחה שהם שלי. בן בן הגאון הזה פטפטן המחץ, כל יום הגננת מספרת לי מה היה בגן אבל הוא מקדים אותה ושופך את הכל לפרטי פרטים כולל מה הוא אכל בגן. הוא גם יודע את כל הצבעים (ומתעקש רק על המוצץ הכחול), ממציא שירים פלוס כוריאוגרפיה ואוהב לנשק ולחבק. רק לפעמים יוצא שאני מנצחת אותו בשח מט (בדיחה מרחוב סומסום, שם מתרכז עולמי התרבותי). הוא כולו גוש מחמדים ובעוד שלושה שבועות מומולדת שנתיים. כן, כאן הזמן להתרפק על הזמן שחולף כל כך מהר ושחלק מכם בטוחים שאני עדיין בהריון.

אורולים למרבה השימחה מצאה את מקומה בגן, היא שוב אחת המקובלות והיא מהממת, פשוט מהממת. אני סומכת עליה בעיניים עצומות שהיא תגדל להיות אישה מגניבה. היא מאוד אוהבת לחקור את כל מה שקשור לכדור הארץ: ארצות, יבשות, מקומות בעולם, מנהגים, דגלים, שפות. אהובונת קטנטנה.

רייטינג! ריי טי נג!

עכשיו כשיש לי המון זמן כי אין לי אישור עבודה למרות שהאוניברסיטה הבטיחה כל היום אני מבשלת, מכבסת וכו' וכו' וגם גולשת בהמון בלוגים, נכנסת, מגיבה וכמובן שבתמורה מצפה שהרייטינג שלי יעלה איכשהו, לכל הרוחות, אחרי ארבע ומשהו שנות בלוג ראוי שאתן ביס בעוגת הרייטינג. שום דבר. רציתי לשים תמונות כי אני יודעת שכולם אוהבים פוסטים עם תמונות וניקוד ואז גיליתי שבנוסף לכל הצרות נמחקו לי כ-ל התמונות מאלפיים וארבע ואילך. בא לי לקלל פה כמו מלח שיכור שנוהג במשאית במיד ווסט.