מיכל והכפר

שלום לקוראי הבלוג המהמם שאחרי ארבע וחצי שנים זוכה ליותר משישה קוראים אייכותיים ביותר. סוף השבוע חלף עבר לו ובשבוע הבא - אללי - חג  ההודיה, מה שאומר סופ"ש ארוך ואישפוז מרצון.

כל כך קר פה שאני הולכת לחמם ידיים בפריזר. זה נורא! לכולם אני אומרת  שדווקא ממש סבבה פה וממילא אני שונאת לצאת מהבית אבל לעזאזל יש לי שני ילדים שחוטפים קדחת  הבקתה, מבלגנים ומלכלכים ובעיקר מתלוננים ומסנג'רים אותי: מיים! שוקולד! פיפי! אני רוצה לעשות יצירה! (ובתרגום מאורולית: תגזרי לי ותבני לי דגם של הותיקאן מקרטון פרחוני ובו חיות פלסטלינה רבות שאת תפסלי לי). בן מפרק ביסודיות את הבית, מקשקש על רהיטים, שופך, מקמט, מורח, שוברביצים מהמקרר ונופל הרבה ובוכה. וכך כמו שתמיד ריחמנו על אלו שלא גרים בדרום קליפורניה בשמחה לאיד שהיתה מהולה בכל העסק כך אני ראויה לרחמים ושמחה לאיד.

גם הטלכה חש אומלל, בודד וקפוא ישבן. אי לכך הוא מזמין הביתה אורחים לרוב שיראו את הבלאגן, יתרמו לו ויפריעו לי להשתגע בנחת. אבל - הפתעה! מסתמן שעומדים להיות לנו חברים. ביום שישי הוזמנו לארוחת שבת אצל משפחה דתית שפגשנו במרכז היהודי בראש השנה. היה ממש נחמד והיו להם המון בובות בראץ. כשכל הילדים עלו לקומה העליונה אור קראה לי ושיחקתי איתה בבובות והלבשתי אותן בג'ינס, גופיה ומעיל עור (למה כל מי שמכיר אותי לא מופתע מן הבחירה?) וכשהילדים חזרו הראתי להם את היצירה והם היו מאוד נבוכים מהאימא שמנסה להסתחבק איתם. מסקנה: אל תנסי להיות אמא קולית, עדיף לאפות עוגות תפוחים מאשר לקפצץ למשמע שירי ניינטיז מגניבים (שרק ילידי אמצע-סוף סבנטיז חושבים שהם מגניבים והשיר הזה הואבכלל משנת 2000). אחר כך כשישבנו מסובין אל השולחן בא בן שעדיין מחבב את הרעיון של לינוק ופתח לי את כל כפתורי החולצה במהירות מסחררת, איזו פאדיחה.

יום לאחר מכן אירחנו משפחה שאנחנו מכירים והם נורא תל אביבים וגם הבת שלהם מדברת במבטא תל אביבי מובהק והתעמרה באורולים יופי טופי למרבה העצבים הרופפים שלי ואז אמרה לי: "כשאני מדברת כולם אומרים לי: איזו חמודה את. חוץ ממך!". אחר כך עוד הפתעה: טלפון מבחורה שהכרתי בפייסבוק - היא בצ'כונה אצל זוג שאנחנו לא מכירים עם עוד זוג ישראלים על טפם ושנגיע. אז זה מפתיע ונחמד ואיזה פליט היי פייב ברשימת החברים שלה שאני לא יודעת מה זה אומר עליה ובעיקר מה זה אומר עלי. בכל אופן הגענו וכולם באמת אחלה ומסתמן כאילו אנחנו עומדים להרחיב את מעגל החברים שלנו. הידד והורא.