מיכל והכפר

בשיטוטי חסרי התועלת באינטרנט נתקלתי בטור של מלי גרין, אמא לשמונה ועיתונאית שכותבת על בית מטונף איימים בו היא ביקרה. בעלת הבית, בחורה לא צעירה עם חשבון בנק משמח הציקה למלי הזו ונתנה לה עיצות לניהול הבית. העיתונאית סובלת ממחלת ה: "איזה יופי!" אני יודעת את זה כי גם אני חיה עם בחור כזה שמחפש את החיובי בכל דבר ולכן המסקנה מן הסיפור הנ"ל אליבא דה גברת גרין הוא ש: איזה יופי! אפילו שהיא עקרת הבית המחורבנת של היקום היא עדיין שלמה עם עצמה. אני חושבת שלהיות שלמה עם עצמך זה יופי אבל גם מודעות עצמית היא תכונה שלא הזיקה לאף אחד.

כעקרת בית בעל כורחי (בוא אלי גרין כארד, בוא) אני חייבת לציין שאחרי שביקרתי בבתים בהם הגישו לי תותים ירוקים מעובש ששהו ליד קופסאת אוכל חתולים חצי אכולה שמעליה מעופפים זבובי ענק ירוקים ואחרי שאני קוראת גם מאמרים מלומדים בהם מנסים לשכנע אותי שלעשות ארון חורף-קיץ (לאן בדיוק בקופסאת הגפרורים המתכנה הבית שלי אני אמורה להעביר את פריטי הקיץ?) כולל כביסה וניילון של כל בגד בנפרד - אני רוצה למצוא את שביל הזהב: בית מסודר ונקי מספיק בשביל להרגיש בו נוח, אך מבולגן ומאפשר לילדים לחיות את חייהם. נכון, אין לי חוש סדר מינימלי. אני תמיד משתאה מבתים בהם אין צונאמי ניירות, או לפחות נחל קטן של שטויות שלא צריך. אני מתכוונת: איפה לעזאזל אני אמורה לשים את המפיות שלא נכנסות למחזיק המפיות? איפה אני צריכה לאחסן את ששת אבני הרחוב שאורי אספה ואני לא רוצה לזרוק לה? מה עם כל המסמכים שאולי יום אחד נצטרך שהרי אנחנו גרים בארה"ב ועל כל טופס שיש למלא צריך למצוא את פנקס החיסונים שלך ואת המספר האישי מהצבא.

לפחות יש לי את המטבח. הוא לא מסודר ובמטר רבוע הזה אפילו שקית של בצל בקערה על השיש סותמת את המטבח כולו אבל הידד: לבשל אני יודעת. אתמול כבר כלו כל הקיצים, בפריזר (הו כן ניחשתם, הוא זערורי באופן שערוריתי) לא ניתן היה לאכלס את ריבוא הקרואסונים שקנינו בקוסטקו ולכן הוחלט: פודינג לחם ברוטב שוקולד. וכמו כל ההשתפכויות סטייל קרין גורן ושות' הוא אכן נימוח, מושחת, מושי מושלם טעים ופשוט (ועכשיו אני אמורה לתקוע משפט בסוגריים, בלי זה לא יתכן אף מתכון בלאישה).

פודינג לחם (מקור המתכון: ספר הבישול של בון אפטיט)

3 ביצים מס' 1

2 חלמונים

2/3 כוס סוכר

2 כוסות ריוויון (butter milk)

1/2 2 כוסות שמנת לקפה (half and half)

2 כפיות תמצית וניל

9 פרוסות לחם לבן (בישראל הלחם קטן יותר, אמורות לצאת 6 כוסות קוביות לחם) פרוסות לקוביות של 3 ס"מ בערך

טיפטיפה מוסקט טחון

לחמם תנור ל 170 מעלות. לשמן תבנית פיירקס בגודל 33 של 23 ס"מ. לערבב יחד את כל המצרכים חוץ מהלחם והמוסקט. להוסיף פנימה את הלחם ולהשרות 5 דקות. להעביר לתבנית ולזרות מוסקט. להניח את התבנית בתוך תבנית גדולה יותר עם מעט מים (אני לא עשיתי את זה ויצא ממש בסדר). לאפות שעה ורבע (אני אפיתי שעה, אבל זה תלוי בתנור שלכם, הצדדים הזהיבו מעט בעוד האמצע נותר בהיר). לקרר מעט.

רוטב שוקולד

לבשל על אש קטנה בסיר: 3/4 כוס שמנת מתוקה, שלוש כפיות סוכר, כפית תמצית וניל ומאה חמישים גרם שוקולד מריר. לבשל זמן קצר על אש קטנה עד שהשוקולד נמס.