ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי.* אתמול כשיצאנו לבית הקפה הכי פלצני באיזור ירד גשם של קרחים קטנים, כך כינתה מישהי ששירתה איתי יומיים באפלת הקריה את תופעת הטבע המתכנה ברד. זה לא היה ברד זה היה קשם קפוא. הוא ירד עדין וכסוף וכיסה את הרחובות בתחילה בחול שעף לו ואחר כך הצטבר על הכביש ונזהרנו לסוע ממש לאט. אורי ביקשה להחליק על מיגלשת השלג החדשה שלה והבטחנו: בבוקר. אחרי לילה מטורף בו המכור ללבן הלבן הזה (חלב, אלא מה?) הקפיץ אותנו במשך שעתיים לא רצופות למיטתו וחזרה, טל ואור משכימי הקום רצו לנסות את המיגלשה ואנחנו הצטרפנו אחר כך. אור התגלשה עם בן עשרות פעמים, אחר כך אבא והילדים, אמא והילדים ואז אמא ואבא ביחד - בן צחק ואור בכתה, לא קיבלנו ממנה אישור להנות יחד, היא קינאה נורא. חזרנו לגן השעשועים שליד הדירה, פילסנו את השלג של המגלשה עם התחת שקפא לנו. אחר כך אור ואני בשארנו את הבנים וחזרנו הביתה לטובת שוקו חם ובישול מרק וטל יכל לקחת את בן לסיבוב במיגלשה בלי עינה הבוחנת של אור (שמקנאה).
ובחלום שנת הצהריים: חלום אחד שמבהיר לי את כמה אני מאוכזבת מעצמי ובשני אני הולכת החוצה וטל מצא תוכנה שהופכת את הסביבה כולה למציאות אחרת. בהתחלה הילדים רוצים לשחק בתוך סרט מצוייר ואז הוא שואל אותי "לאן את רוצה" ואני ישר אומרת: לבית של סבא דב וסבתא מרים זכרם לברכה. שם ישבתי בגשם עם האף דבוק לשמשה, אכלתי מרק וכתבתי סיפורים ולא היו שום ספקות עצמיים.
* יונתן סע הביתה - יונתן גפן
** כובע קסמים - לאה גולדברג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
