מיכל והכפר

לקחת בקלות. זה דבר שאני לא יכולה לעשות. אפשר לראות את זה עלי גם אם אתם רואים אותי ברחוב ובכלל לא יודעים שזו אני. לא משנה מה אחשוב על עצמי: ההליכה הגמלונית, ההבעה - אני לוקחת הכל קשה.

ביום שישי הלכתי עם בן להביא את אור לגן ובן התלהב מהצעצועים ונשאר שם. אחרי ממש מלא זמן הוא ניאות לבוא אבל עבר בשירותים. בכניסה לשירותים ישבה טרייסי, הגננת הבהמה של אור שאני שונאת אותה כבר מזמן על האדישות שלה, על חוסר הנכונות להתאמץ ועל זה שאין לה מושג איך קוראים לי והיא לא ממש טורחת לדעת (היא קוראת לי mom) בכל אופן היא ישבה בכניסה לשירותים וכשבן נכנס היא פשוט הדפה אותו ואמרה לו: אני חושבת שזה זמן ללכת הביתה. חשבתי שאני מתעלפת. אני תולעת, אני יודעת שאני תולעת - עומדת מול סיטואציות כאלה בשוק במקום להגיד את מה שיש לי. בסוף הוא עשה פיפי בשירותים (לא סיפרתי? הוא נגמל מחיתולים בשעות העירות) כי אמרתי שהוא בסה"כ צריך לעשות פיפי אבל עכשיו הגם של אור נראה לי אפילו יותר נורא ממה שהוא היה בהתחלה וזה היה כבר מספיק גרוע.

אתמול קצתי בשירותי הטלפון של סקייפ. טל עשה טלפון סקייפ כדי לחסוך כסף על קו רגיל ובפועל הקו מלא בבעיות: או שאני לא שומעת או שהצד השני לא שומע או שלא ניתן לחייג אם לסקייפ לא בא. הכי גרוע: אי אפשר לזוז מהמחשב בזמן שמדברים ולא שומעים כשמישהו מתקשר. בקיצור, למרות המחאות הקלושות של טל התקשרתי לחברה שמספקת לנו את האינטרנט וביקשתי קו רגיל. לא אלאה אתכם במהלך הדברים רק אגיד שהם הביאו אותי לדמעות (וגם שאני עדיין לא מבינה מבטא אפרו אמריקאי: חלק מההברות מתארכות וחלק, כפיצוי, נבלעות לגמרי) ולרצון לצרוח. מסכנים ממש נציגי שירות הלקוחות שטיפלו בי, מה אשמתם שהגיעה המאה העשרים ואחת ואף אחד לא סיפר להם?

התקשרתי אחרי שעתיים שיחה (!!!!) עם האיי טי אנד טי המאניוקים ימח שמם לטל והוא אמר לי: ומה את חושבת? ביזבזתי איתם שעות בטלפון על השטויות שלהם. תכיני קפה, קחי ז'ורנל (הוא מדבר במדענית) ושבי על המרפסת.

הלוואי והייתי קצת טל.