מיכל והכפר

מה שמתי לב פתאום? שהפכתי לבלוגרית פארשית, אין בפוסטים שלי שום עוקץ ושום כלום, תיכף אתחיל לכתוב מאלף במקום מעלף ואת שיקוץ השיקוצים, הלא הוא: חחחח.... הו כן! ולא יהיו לי סימני פיסוק חוץ משלוש נקודות ושלוש סימני קריאה שגם אותם אתקע במקומות מוזרים. כן, הבלוגרית הפארשית.

בינתיים בצפון הרחוק והקר (לכל הרוחות, הבטיחו לי התחממות כדור הארץ ולא מקיימים) אני עובדת ממש המון אבל עוד מעט החופש הגדול ובו יש לי המון תכניות לעשות עם אורולים וגם: פסדינה והוואי! כן כן. כיף גדול. יש לי תכניות לעשות איתה כל מיני יצירות וללכת איתה לשופינג (כזה כיף ללכת איתה לקניות) ולתפור לה ולשחות איתה ולהזמין חברות ולדאוג שהיא לא תגמור את החוברת של החופש עד תחילת החופש (אולי החליפו לי אותה בבית החולים. מצד שני: בכל זאת הילדה של אבא). כמו כן ביום שישי הלכנו לבית חב"ד לחגיגת שבועות והיה מגניב נורא (למרות שאני מתגעגעת באמת ובתמים לחב"ד בפסדינה) ואפילו ידעתי לשיר את כל השירים והתפילות שלמדתי בבית הספר כך שאני לא לגמרי גרועה והכי טוב זה שהצלחתי להרשים ולהצחיק את הטלכה בעת ובעונה אחת.אה, וגם סידרתי את הבית וסבלתי מכל רגע ומה יצא לי מזה בסוף? הבית עדיין הפוך, אלואים, אני צריכה עוזרת.

 ועכשיו גם קצת תמונות, שלא תגידו שאני לא משקיעה בכם.

אתמול הייתי חולה נורא נורא ורק רציתי לישון ואז זה עבר לי באורח פלא והלכנו לראות את UP בקולנוע, סרט חמוד לאללה אבל הילדים פחדו בו ממש, לא מפני שזה סרט מפחיד כל כך אלא מפני שהם חשופים רק לpbskids ולא לפאוור ריינג'רס וכיוב' היום כבר התרוצצתי והצקתי לכולם כמיטב המסורת אז הלכנו לטייל בשכונה. כן, ככה נראית השכונה שלנו

ויש בה בתים מהממים בכל מיני צבעים אבל שכחתי לצלם אותם, רק את האדום

עציצים מקסימים במשתלה היקרה לאללה ברחוב סטייט, לא קניתי אבל צילמתי

פרגים מקסימים פורחים בכל מקום

ומה בגינה שלנו? קרפדה!

שכה יהיה לי טוב, הבעל עומד לטוס השבוע לכנס ואני פה עם הילדים וגם אעבוד במשך כל השבוע פלוס מסיבת סיום גן חובה של האורולים (צריך להטעין את הבטריות של המצלמה ולגזור לה קצוות ולא לשכוח את שמלת הדובדבנים שלה!)

אתמול טל הבת היקרה מכל וכל לקחה אותי למוזיאון אנג'לוסי מאגניבי לתערוכת וידאו ארט. אוקיי, בואו נודה בזה. יש את אלו שרואים ציור אבסרקטי ואומרים: "גם הילד שלי יכול לצייר ככה" אבל זה לא נכון. היו סמוכים ובטוחים שוידאו ארט גם הילד שלכם יכול לעשות. היו אולי שתי עבודות שעשו לי משהו, השאר היו כלום ברוטב כלום ואפילו טל שהיא בחורה שמבינה הסכימה. למען האמת אני לא פציתי פה והיא אמרה שזה גרוע שבגרועים. נו, לפחות אכלנו אוכל ויאטנמי טעים טעים מהסוג שדונה היי מציגה בספריה ולי אין אומץ להכין. הנקודה היא שכל הסרטים הישראלים שנבחרו (נבחרו חמישים סרטים בסך הכל מבין שמונה עשר אלף, כן כן, סרטים מכל העולם) ונבחרו שלוש כאלו הוציאו את ישראל רע. עכשיו כל השמאלנים שאהבו אותי במלחמת לבנון סטרייקס בק ישנאו אותי לפחות כמו הימנים באותה סיטואציה: דיי להלקאה העצמית! נו, עומדים חיילים במחסום כל מה שהם צריכים זה אחרי כל הערבים שעוברים שם זה את אבי מוגרבי שידחוף להם מצלמה תוך ביטול ריחוק פיזי מינימלי ויציק להם בשאלות מטופשות. הרי אם היו דוחפים לפני מצלמה בגן השעשועים הייתי נבוכה/מתרגזת בדיוק כמו החיילים הללו. זו מניפולציה זולה שלא מותירה הרבה מקום לצופה שלא מכיר את ישראל מעבר ל: "כובשים רעים" מקום למחשבה חופשית או ביקורתית. סרט שני של מעין אמיר ורותי סלע על ערסים. כן, ערסים. גם הוא אלגוריה לחברה הישראלית האלימה בלה בלה בלה. שוב, מניפולציה על המצולמים שלא יודעים לקראת מה הם מגיעים. "אם אני אמצוץ לך, תתן לי את השרשרת שלך?" שואלת רותי או מעין. הערס נבוך ומנסה לצאת מהסיטואציה בשלום "אתן חושבים שכל הבנים זונות?" ולא מסכים. קודם כל זה סרט חלש מאוד ואפילו לא פרובוקטיבי מספיק. שנית: אם גברים היו מצלמים בחורות באותה סיטואציה ומפעילים עליהן את אותה המניפולציה, האם זה היה עובר בשלום? נו, העיקר שיצאנו אלימים ומכוערים. אני חייבת לשאול אם רק מבחוץ (כלומר ממקום מושבי בלוס אנג'לס) רואים את כל זה? האם העם היושב בציון חייב לחלק את עצמו באופן שרירותי לימנים שישר מבטלים את האומנות השמאלנית לבין שמאלנים מזוכיסטים שמציגים את העם כברברי? זה ממש מבטל כל מוצא למחשבה חופשית לחשיבה של: אולי גם דעות של ימנים אינן פסולות? אולי שמאלים הם לא נוראים וטועים כל הזמן.

שוב הצלחתי להוציא את עצמי משלוות הנפש. פוסט נוסף על מריה שמפשלת לאחרונה בקרוב כמו גם פוסט על "חושבת אני יום ויומיים, מה אבשל לארוחת צהריים?" מלווה במתכונים. יש למה לחכות.

פעם הבטחתי לעצמי שלא תהיה פה אפליה על בסיס מגדר ולאור יהיו גם מכוניות ולבן יהיו בובות. ואז הגיעה המציאות ולאור יש בעיקר בובות אך כיוון שהגעתי ממשפחה שיש בה רק בנות, גם לבן אין מכוניות וכל פעם כשהוא מנג'ס אני נותנת לו איזו בובה תועה שילעס קצת. היום ישבתי איתו על הריצפה והבחוריקו תפס את עגלת הבובות של אור והתחיל להסיע אותה בפראות קדימה ואחורה. אני רואה שאי אפשר להמנע מזה - בקרוב נצטרך איזו משאית זבל ממוזערת או לפחות רכב כיבוי אש.

סופ"ש פרוע עבר עלינו: בשישי נפגשנו עם אמלש ומשפחתה אצל זוג חברים אחר, בשבת הפסיכולוגית הגיעה אחרי חמש דקות נפגשנו עם האסטרונאוט והאמנית יחד עם חברים מסאן דייגו ובערב הגיעו עוד חברים וכשהם עזבו הפיזיקאי והצרפתיה החליפו אותם. הצרפתיה ביעסה אותי לגמרי. היא כזו נבונה ומעניינת ויש לה אוצר מילים באנגלית גדול יותר מאוצר המילים שלי בעברית (אמרה הבחורה שניסתה להגיד דפנות ביחיד ויצא לה "דפנה"). דיברנו על הבחירות שלנו בחיים ומסתבר שלפיזיקאים שלנו יש תשוקה עזה לפיזיקה והצרפתיה היא בכלל זמרת ואני התחלתי לטבוע במרה שחורה שאני לא מי יודע מה. מזל שביום שבת טלי וקרן ניערו אותי והזכירו לי שלהיות אמא זה מקצוע ככל מקצוע, יש אומרים מאתגר יותר מכל מקצוע וצריך להפסיק עם ההתנצלויות על עיסוקי הכוללים החלפת חיתולים, התגוששות פסיכולוגית עם בת השלוש וסירים מלאים בפסטה. ובכלל, כשישבנו עם האמנית והחברים והיתה לי תובנה אנתרופולוגית כולם התייחסו אליה בביטול מה שהרגיז אותי מאוד. היי! אני כן מבינה בזה ואני מצפה גם מהפיזיקאים שיהנהנו בהסכמה על דברי ולא רק על כל המילים המסובכות שלהם. ועוד באותו עניין כמעט: שלומית א' כתבה על הדרת הגבר מן העיסוק הדומסטי ואני טוענת - אחרי שטל הכין מילק שייק מחלב ותפוזים וקבאב לא מתובל אך עם יותר בייצים מקבאב (חביתת קבאב) הו כן, גם שכח לכבות את התנור אחרי שאפה שם עוגה של הסוחר יוסף (מזל שאני ערה 85% מן היממה) הייתי חייבת לקשור סרטים צהובים עליהם הכיתוב: אין כניסה! במבואות המטבח.

פרומואי השבוע: יהיה מתכון במסגרת "סדנאת בישול לאהבלות" לעוגת תותים וכולי תקווה שאספיק לישון יותר מחמש שעות ביממה ובתקווה ושיר בלב - פסטיבל הזמר, כלומר אמריקאן איידול. אם כן, בחירות נעימות, איזה מזל שאני לא בארץ אחרת לא הייתי יודעת מה להצביע ואמא שלי היתה מאיימת עלי במבטא רוסי כבד (למרות שיש ל פחות מבטא מאשר לי ואני בכלל לא דוברת רוסית) שאם אני לא מצביעה לעבודה היא תנשל אותי מן הירושה.