מיכל והכפר

* מרק עגבניות וגורגונזולה עם שביבי בייקון פריכים וזעירים במסעדה האיטלקית שנדמה שנתלשה מאיטליה והועברה לאן ארבור: פאליו.

* שני  סרטים עם אור: דספרו ובולט, שניהם מצויירים, שניהם גבוליים מבחינת התאמת הגיל של אור אבל בני השש/שבע ומעלה ימצאו בהם עניין.

* משחק כדורסל מכללות בין מישיגן לפרדו אתמול בערב, כיף גדול. בן בן רקד לי על הברכיים מה שהניב כמה שניות של הילד הכי מהמם בעולם באחד מערוצי הספורט האמריקאיים ומישיגן ניצחו, הבאנו להם מזל.

* הספר Cookies - bite size life lessons

* סיימתי את כפרה של איאן מקיואן ואהבתי, עכשיו עוברים לגלנקיל (בעקבות המלצות של עדי בעולם).

* האתר של דונה היי סוף סוף מפרסם מתכונים מעולים שאי אפשר לטעות בהם לטובת הציבור.

* סיר ששמתי בעגלת הקניות באמאזון והתפנתי לקניה רק כעבור שבוע, הוזל בשלושים דולר וגם מצאתי את הספר של Sweet  Melissa בתשעה דולרים, נקווה שהוא לא יאכזב כמו העוגיות של מרתה סטיוארט.

* בכל פעם מחדש מבחר הספרים, המגזינים וה דיוידי בספריה העירונית מדהים אותי מחדש, יש מבחר נאה בעברית. יש גם הרצאות על המון נושאים והכל בחינם.

* סוף סוף בלוג מעוצב כהלכה ובעלת הבלוג היא שפית ולכן הוא מלא במתכונים שווים באמת (אתם לא באמת רוצים שאשווה אותו לבלוג ההוא המעוצב עם המתכונים הבינוניים מינוס, נכון?)  http://bissim.com/

* בשבוע הבא: בן יתחיל ללמוד שחיה בקבוצה בלי ליווי של אמא (אמאלה!), אור תמשיך ללמוד שחיה ותתחיל התעמלות קרקע ואני אמשיך פילאטיס (מכשירים, עם המורה וונדי הקשוחה) ויוגה. כמו כן תגמר חופשת החורף 2 של אור ויהיה לי זמן לעצמי, מרוב חופש היא אוכלת אותי בלי מלח בטאקי.

הכברתי מילים רבות על אן אמבופ בשנה האחרונה, בטח נמאס לכולם לשמוע. עוד לפני שהגעתי היו כמה תמרורי אזהרה בדמותם של אנשים שגרסו שאן אמבופ מבעסת מאין כמוה ואני התעקשתי שיהיה בסדר. בינתיים הצלחתי לתעב כל דבר כאן: החל מבית הקפה זינגרמנס המפורסם שגובה מחירים מפולפלים ביותר על כל יצירה קולינרית דלוחה, דרך מזג האוויר הבלתי אפשרי, הויזה שמתעכבת ולא מאפשרת לנו לצאת מארה"ב (אל תנג'סו בבקשה עם שאלות ותגידו שמצב כזה לא יכול להיות ושקובי בן הדוד שלכם יצא מתי שבא לו), חיי החברה שנמוגו מאז שעזבנו את פסדינה, קבוצת הפייסבוק "פאק יו, אני חוצה באדום באן אמבופ" בגללה משקשקות לי הבייציות כל פעם כשאני יוצאת מהבית עם האוטו ויש עוד חמישים אלף דוגמאות.

בחורה שהכרתי אמרה, את יודעת מה? גם אני שנאתי בשנה הראשונה את אן ארבור ואחרי שנה התאהבתי. וחיכיתי וחיכיתי ומחר, אללי, יום השנה. ובעוד בשבוע שעבר אני נוסעת וחושבת מחשבות עגומות על איך לפני שנה בדיוק אכלתי פסיפלורה על שפת הבריכה בהוואי, התחילה איתי אנה. היא הגיעה לספריה עם הבן שלה וישר באסרטיביות שלחה אותו לשחק עם בן. לא פיספסתי את ההזדמנות וישר פצחתי בסמול טוק אמריקאי למהדרין על מזג האוויר ועל הספריה ועל איזה בן מתוק יש לה ואם היא רוצה בטעות את מס' הטלפון שלי. כך חזרתי מהספריה שמחה וטובת לב והחלטתי להפסיק להתמרמר כל כך הרבה. ואתמול...

ובכן אתמול מודיע לי הטלכה: "התקשר אלי מישהו ישראלי אז הזמנתי אותו ואת המשפחה שלו להגיע". כן, זה הטלכה. מתורגלת בהתקלות שכאלה ישר התחלתי לקצוץ ולבשל ולהתפלל: "הלוואי שהם יהיו נורמלים, הלוואי שהם יהיו נורמלים" וכך, בשעה שש בעוד ידי עמוסות בזרי פטרוזיליה לקבאב (מישהו רוצה מתכון לקבאב?) נשמע צלצול בדלת וקולות עליזים ממלאים את הבית ועוד לפני שראיתי, ידעתי - אפשר לנשום לרווחה. והיה מגניב ובן והילד שלו שיחקו, היה טעים, היה מצחיק, היה קליל - מה עוד אפשר לבקש?