לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מיכל והכפר


חסידת עוגות העולם

Avatarכינוי: 

בת: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יומולדת למגי


לפני שבוע מגי, חברה של אור, חגגהאת יום הולדתה השביעי. לרגל המאורע נתקבצו כמה מילדי כיתה אל"ף במועדון הכי יוקרתי באן אמבופ, עד כמה שאן אמבופ יוקרתית, כן? אם ככה, הבאתי את אורולים, חמושה בבגד ים אדיר של הלו קיטי (למה לא מייצרים כזה גם למידה שלי? אה סליחה, בעצם כן מייצרים) והחנתי את המשפחתית המאובקת בינות פורשות ויגוארים. נכנסנו למועדון המנצנץ ובו שלטים המודיעים שחוג פילאטיס עכשיו במבצע: 150 דולר בלבד לשלושה שיעורים (אני, לסבר את האוזן, משלמת 30 דולר לשלושה חודשים של שיעורים) ושם השארתי את האורולים, שתהנה ותנשום אוויר פסגות.
כעבור שעתיים חזרתי בול בשעה היעודה (אחרי שהורים "שכחו" את הילדים שלהם אצלנו שלמשך שעה ארוכה אחרי שהסתיימה המסיבה של אורקה) רק כדי לגלות שפתיחת המתנות בעיצומה.
כל הילדים יושבים עם שקיות הפתעה יוקרתיות וצווחים את עצמם לדעת על כל מתנה שנפתחת. אני חבשתי לתומי שאולי היא אוהבת ממש את טינקרבל כי הגעתי בעת צווחות ה"איזה יופי" על בובת טינקרבל אבל אז הבנתי שכל מתנה מתקבלת בצרחות. בצד ישב עובד הבריכה הכי אוחצ'ה שיכול להיות (גם הוא רוצה ביקיני הלו קיטי, כמדומני) ובקול הכי מאחצ'ץ' הוא קירקר על כל מתנה: "קול!" אווסום!" ותחב את נייר האריזה לשקית גדולה. כשהיא קיבלה ברבי-בת ים הוא החל ללהג על השיער הוורוד על הברבי ועל בנות ים ואמר שהוא רוצה לקחת את המתנה הזו לביתו. בצד עמדה, גאה, מרוצה ונרגשת האם ורשמה כל מתנה ומי הביא אותה. עכשיו, לקורא ולצופה מן הצד הישראלים זה נראה כמו חתונה וצריך לרשום כמה דודה דוריס הביאה כדי שננקום או נצ'פר את הבת שלה אבל פה הם עושים את זה בעיקר כדי לכתוב מכתב תודה כדקלמן: "אור היקרה, תודה רבה על אלבום הסקראפ בוק של הלו קיטי שהבאת ליום הולדתי, אני אוהבת אוהבת אוהבת אותו! ישר איך שהגעתי הביתה הדבקתי בו תמונות של שתינו כי את החברה הכי טובה שלי וכל היום וכל הלילה רק חלמתי על האלבום המטריף שהבאת לי. תודה, מגי". אחרכך אמרתי שלום לכל המשפחה המורחבת והמורכבת, הכרחתי (תראו, כתבי בלי שגיאה!) את אורה לומר "תודה שהזמנתם אותי" ומהר, מהר מאוד, יצאנו משם.
נכתב על ידי , 14/7/2010 18:37   בקטגוריות יום הולדת, מסיבת גן יש רק אחת  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-15/7/2010 17:36
 



חתולים וחגיגות


לפני כמה ימים דילגה חתולונת חמודה ליד הבית שלנו. ברור שישר הכנסתי אותה והילדים שמחו וצהלו ואז נתתי לה טונה - זה היה תורה  לשמוח ולצהול ומאז היא מבקרת אותנו,
 עומדת בנימוס ליד אחת הדלתות ומבקשת בילולים דקיקים שנפתח לה ואם לא איכפת לנו לתת לה משהו לאכול. אחרי כמה שעות היא משתעממת ומייללת ליד הדלת שוב, הפעם כדי שנוציא אותה. אתמול הגיעה לכאן חברה של אור וטענה בתוקף שזה החתול של השכנים. אמרתי לה שבדקתי והיא חתולה. אחרי כמה שעות הגיעה אמא של החברה ואמרה שזו חתולה באמת והיא שייכת לשכנים אבל אוהבת לטייל. הרווחנו! אני שונאת ארגז צרכים בבית ובכלל בעוד כמה שבועות אנחנו טסים  ולא נהיה בבית למשך חודש, אז מתאים לנו ללטף חתולה רכה וידידותית למשך כמה שעות ביום.


כזו מתוקה, כל כך מזכירה לי את סילבסטר זצ"ל

וכמובן: כמה תמונות מומולדת לבן בן שהחל לטעון בכל פעם שאני קוראת לו חמוד, שהוא לא חמוד- הוא כבר בן ארבע

בן משתגע על ג'ון דיר, חברת הטרקטורים, אז צבעי המסיבה היו ירוק וצהוב.




אני כל כך אוהבת פונפונים מנייר!


העוגה שבסוף יצאה ממש טעימה,למרות שחשבתי שאחרי כל ההשקעה של להקציף מליון דברים בנפרד ואז לקפל אותם יחד - לא תצא טובה, אבל היא יצאה אחלה. רק מפני שאני מרחמת עליכם ולא רוצה שתכינו עוגה אחת בשש שעות (לא רצופות! אבל זה מספיק, בפעם הבאה -עוגת שוקולית). גם הפתעתי את עצמי והיא יצאה יפה נורא. הציפוי עשוי מפודינג אינסטנט, אייסינג של ווילטון ואמ אנ אמס.


בסוף לא כיבינו נרות על העוגה מחשש לשפעת, אני לא מסוגלת לראות עשרים ילדים נושפים את החיידקים שלהם על העוגה.

נו, יצא עוד פוסט פרווה? לא נורא...
נכתב על ידי , 19/11/2009 19:47   בקטגוריות החיים בתמונות, יום הולדת, תמונות  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-29/11/2009 19:14
 



יומולדת שמח


אני קוראת אחורה בבלוג ומה אני רואה? שהוא הפך להיות "לאישה" רק הרבה יותר טוב, תודו. אבל די, חלאס, אחרי קריאות נרגשות ונואשות מצד קוראי כפרה עליהם, אני פוצחת שוב בפרק מסמר שיערות האזניים "אלו הם חיי".
חיי לאחרונה קשים מנשוא. סתם, לא באמת, אבל אחרי שהתלוננתי קצת לכם על הבלאגן ולטל הרבה, נשבר לו התחת ועכשיו בבית מסדר צבאי. כמובן שאני רגועה מפני שמסודר אבל כל היום אני מסדרת ועוברת מסדרי מפקד וקשה לי לסדר מאוד. אני פשוט לא רואה בלאגן, מן נכות כזו. אבל כולי תקווה שיום אחד זה יחלחל, בינתיים אנחנו עובדים יומם וליל למגר את הבלאגן שבואו נודה, אני עשיתי. א-ברוך!
מעבר לזה אני ממש מצטערת שהבלוג שלי לא אנונימי כי עכשיו אני לא יכולה לספר לכם כלום על עלילותי בבית  הספר אולי רק בקצרה: המנהלת לא נותנת בי אמון ולא חושבת שאני מספיק טובה. כל המורות והמורים חושבים שאני שוס גדול אבל זה לא ממש עוזר לי. מצד שני: האם אני באמת רוצה להיום מורה? אני גם לא יכולה לספר לכם על זה שיש פה המון אנשים שהחרימו אותנו. כלומר: אני יכולה לספר אבל לא לפרט. רק אומר זאת: אסופה של הפרעות אישיות כמו שהתאגדה כאן, זה משהו חסר תקדים שצריך להחקר על ידי טובי המומחים. בחיים לא קרה לי שאשה בשנות השלושים שלה תתנהג כמו בכיתה אל"ף ותתעלם מאנשים (טוב, נשים) שמדברים אליה או תעשה הכל כדי להיות נבזית ועויינת אה-לה כיתה אל"ף או המחרימים הסדרתיים שעושים עליך חרם. נראה לי שימי הבלוג האנונימי קרובים מאי פעם.
כמו כן קנינו כרטיסי טיסה ועוד מעט תוכלו לראות את זיו פנינו - איזה כיף! כרגיל, כמו תמיד, כשקונים כרטיסי טיסה עולה באפינו ריח חומוס וניחוח המילקי נישא למרחוק. פתאום אנחנו חושבים לעצמנו שנכון שאנחנו מדינה קטנה, מוקפת אויבים, בלי מקורות מים, עם זיהום אוויר ושחיתות מרקיעת שחקים- מצד שני אתמול טל עמד שלוש שעות בתור לחיסון שפעת לאור כי אלוהי החיסונים החליט שהוא מרחם גם על ילדי בית הספר בניגוד לשלוש וחצי השעות שעמדתי אני עם בן בן לפני שבוע וחצי כי אז אלוהים ריחם רק על ילדי הגן, בינתיים למבוגרים שהם אגב בקבוצת הסיכון הכי גבוהה לחטוף את שפעת החזירים, אין חיסונים. מה שמדהים בכל העסק הוא שבישראל כבר יצא לנו לשבת ליד אנשים שמקטרים שהתור מתאחר ברבע שעה. אותם אנשים, אגב, לעולם לא היו מקבלים ביטוח רפואי בארה"ב. סיפור משעשע שמעיד על כמה דברים בתרבות האמריקאית: אישה עמדה בעשר בבוקר בתור עבור ביתה. בת כמה הבת? שבע עשרה וחצי. היא העידה שזוהי חובתה ההורית האחרונה מפני שבגיל שמונה עשרה האמריקאים בועטים לילדים שלהם בתחת.
לפני שבוע: הכנתי חמין לכמה חברים נבחרים. ההורים של טל שלחו לי את ספר החמין של שרי אנסקי מה שזיכה את בני משפחתי לא רק בחמין אלא בקפיצות תיש וצווחות תודה על קבלת הספר המעולה הזה, שהוא גם ספר קריאה לכל דבר - הכינו את הטישואים. י' ידידנו שאל כשהוא הגיע אם אני עושה גם בר מצוות וחתונות. מה שטוב בחמין הוא שזה סיר גדול, המכיל כל טוב וחוץ מסלט לא צריך שום תוספת, בניגוד לכל אלה ששואלות במגוון פורומים אם צריך להוסיף גם בורקס ופשטידות ומרק וקינוח. אה, היה קינוח שאני משביעה את כל האופות להכין. כמו כן, י' גרס שחמין זה יותר גרוע מקוקאין כי לא נולד בן האנוש שיכול להפסיק בזמן, זה לא בטבע שלנו להפסיק לאכול חמין כשאנחנו שבעים.
והכי חשוב: בן בן, המתוק בעולם - בן ארבע! הייתם מאמינים? עבורי הוא עדיין תינוק אבל אני מתארת לי שהוא יהיה התינוק שלי לנצח. לפני המאורע הגדול הוא דפדף בטעות בספר הבישול (שגם הוא מומלץ מאוד) של בון אפטיט - זה עם הכריכה הכתומה ובחר עוגת שכבות עם ציפוי שוקולד וקרמל. האמת שעוד בהכנת השכבות נשברתי שזה כבר ביזיון, ואת הקרם כבר בכלל לא הייתי מוכנה להכין כי הוא כלל 354 שלבים ואני משאירה את זה ליום בו אחליט מה אהיה כשאהיה גדולה ואעשה הסבה. אז הכנתי למרבה הבושה אינסטנט פודינג. יצאה לי עוגה טעימה ולמרבה ההפתעה גם יפייפיה (אורצ'וק: "אמא,אני גאה בך"), תמונות יגיעו בהמשך (פלוס פנה קוטה שאני תמיד מכינה כי זה מרשים ולוקח חמש דקות להכין ועוגת השיש החלומית מהלינק הקודם). חוצמזה נעתר האל והיה יום חם ביותר וכולם שיחקו בחוץ ואני קיבלתי שכל והפסקתי להיות ישראלית ולהכין כל היום בורקסים ופשטידות לפני יום ההולדת אבל חלילה וחס גם לא הזמנתי פיצה משוקצת: קניתי מגש סושי, גבינות שוות ביותר+לחמים מרטיטים, מגשי פירות וירקות וטלכה הכין את מאכל הרטרו הפרוע: פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ. מה יצא בסוף? כל המבוגרים התבשמו מהרטרו ואכלו פיתה עם חומוס והילדים אכלו סושי. בעיקר בן בן שהוא ממש באטרף על דגים ולאחרונה מחסל סרדינים וסלמון וכל דג (חוץ מטונה שאני מחרימה) שעולה לו על הצלחת וזה כלל השבוע חיסול נמרץ של צנצנת שלמה של דגמלוח, כן כן, מטיאס כבוש. אני גורסת שזה בגלל האומגה שלוש שהקפדתי לקחת בהריון ובהנקה, בגלל זה הוא גם קורא כל כך יפה (זה היה שוויץ). הפעלנו קצת את הילדים, כיבינו נרות אבל לא על העוגה אלא על צלחת+פלסטלינה מפני שאנו חוששים משפעת ושאר מריעין בישין וכל פעם כשאני רואה חבורת ילדים נושפת על עוגה אני ישר נכנסת למקלט אטומי. איזה מזל שאמריקאים קונים עוגות בסופר, עוגות שעשויות מספוג רחצה וציפוי זרחני רדיו אקטיבי שמחסל כל חיידק ווירוס שבא במגע עימו. בן קיבל המון מתנות ועכשיו אנחנו צריכים לבנות עוד חדר עבורן. בבקשה - מי שאוהב אותי - לא לקנות צעצועים לילדים! רק ספרים או די וי די, תודה. וזהו, הלכנו לישון בעשר לפנות בוקר, איזה חיות מסיבות אנחנו, יא אללה!
חובה אחת לפני פיזור, הלינק לקרן שביט לא צלח בפעם שעברה ולינק לבלוג מהמם הישר מערב הסעודית שאם היה לי בלוג סודי הייתי ישר מספרת לכם סיפור בונוס על ערב הסעודית, אבל אסור לי.

נכתב על ידי , 15/11/2009 15:12   בקטגוריות אוכל, יום הולדת  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-28/11/2009 01:35
 




דפים:  
122,637
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים מעבר לים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיכליקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיכליקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)