מיכל והכפר

אז ככה: לגננות של אור יקראו סנדי, שרי וטרייסי. טוב שלאור קוראים אור ולא אורי, מאידך אין דברים טובים יותר לחשוב על הישראלים אחרי שבגן הקודם מלבד אור באו לגן גם אורי וגור ולגן החדש יצטרף אוריה. ובכן, סלחו לי על סנוביותי (ואם אתם קוראים מספיק זמן את הבלוג אז או שסלחתם לי או שאתם קרובי משפחה ואין לכם ברירה): כמה דברים

א) במהלך חודש ספטמבר יהיה שבוע פוטבול (זה הקטע שלהם פה) והילדים צריכים לבוא לבושים בצבעי הקבוצה והם ילמדו את המנון הקבוצה ואת קריאות העידוד (השופט בן זונה?). כמו כן לגננת טרייסי או משהו דומה יש קעקוע גדול של סמל הקבוצה. ימי קייטנת יפה סלע בקבוצת מכבי חיפה אלופה לא נראו קרובים יותר מעולם.

ב) גם הגן של אור וגם הגן של בן נותנים כארוחות ביניים את מיטב החטיפים המתובלים יתר על המידה ועשויים ממרגרינה. שתיה? מיץ.

ג) שמועות מפסדינה מספרות שהבלאגן שהחל בגן המונטסורי של אור לפני שנה עוד לא שכחו. עכשיו כל הגננות מתפטרות ומשכנעות את ההורים לעבור לגן שהן פותחות. מצד שני לילדים באמת היה טוב שם. אני לא אומרת שלא יהיה טוב לאורולים ולבינבונים אבל לשחק בארגז מלא בדמויות הפוני הקטן, להתחפש לסינדרלה וכו' זה מתאים יותר לבית, לא לגן.

מצד שני אני מתחרפנת מדקה לדקה. אחרי הציפיות לשדרג את החיים ולחיות כמו בורגנית כי הרי בורגנות היא האושר, ציפיות שלא התקיימו כי נרדמתי בשמירה כרגיל. יש פה כל כך הרבה טבע וזה מלחיץ אותי. עוד אין לנו אוטו נורמלי או סלולרי או כל דבר שיעיד שאכן עברנו למאה העשרים ואחת. הילדים בחופש ע-ד-י-י-ן ולי אין שום כוח.

שנים שתכננתי על מסיבת ברנינג דאון דה האוס. ראשית, כי הבית הזה באמת ראוי לכך, זו התקווה היחידה שיחליפו את המטבח משנות החמישים (והפעם אני לא מגזימה, אני חייבת לצלם לפני שנעזוב) ויצבעו את הקירות. שנית, חברה שלי עשתה את זה פעם, לה היו חברים מתורבתים ולי לא, אז ויתרתי על זה. זה כמו שממש כשהגענו, אמר האיש שעזב: "שנים שאישתי מתכננת לעשות יארצעל" ואני שברתי את הראש, כולם מבינים פה יידיש חוץ ממני? ואז הבנתי שיארד סייל במבטא ישראלי נשמע בול כמו יארצעל.

בסופו של דבר ביליתי את לפני הצהריים בקוסטקו וקניתי כל כך הרבה סוגים של גבינה שאין לי מושג מה באמת קניתי ולמרבה המזל נגמרו הבייגלס הטריים אז קניתי לחמים מיוחדים, לחמניות האסון הנוראיות (הן פשוט טעימות יותר מדי), וקרקרים. היה מרתה סטיוארט, אם היה עיטור כבוד מאת מושא הערצתי, הרי שהייתי מקבלת אותו עכשיו. טלכה אומר: "איך יודעים מה ההבדל בין מי שבא ומי שעוזב? החדשים תמיד יגישו במסיבה שלוש פשטידות, חמישה סוגי סלט, לחמניות תוצרת בית, קישים, עוגות שהם אפו ואפילו עוגיות מעשה ידם. אלו שיעזבו יזמינו משהו ממסעדה סינית או יקנו דברים מקוסטקו" מה שנכון נכון.

כשכולם שואלים אותי איך אני מרגישה בנוגע למעבר אני פוצחת בסשן קרעחץ פולני אותנטי, זה בעיקר בשביל שלא תהיה עין הרע (עין הרע זה מדעי!) אבל אם הייתי באמת מקרחצלת כולם היו יודעים אז טוב מאוד שאני נרגנת באמת. הכי ביעוס זה לעזוב את החברים. ביעוס משנה היא הידיעה שחצי שנה יקפא לי התחת. נו, לפחות קיבלתי מתנות מה זה שוות.