מיכל והכפר

לא שחס וחלילה אני מתכוונת ללבוש עכשיו, אולי יהיו כמה ימים  נעימים בעוד כמה חודשים, בינתיים זה לא נראה שאי פעם החורף יגמר

כשהשלג נמס טיפה, נוצרים נטיפי שלג על כל גג

תחילת יולי, שנה שעברה

סוף ינואר

אבל אם במקרה אני רואה בגד משובח בחנות, אני לא משאירה אותו שם, אפילו כש-3 מעלות בחוץ

חולצה ירוקה ב 90 ש"ח ממנגו, אני אוהבת את מנגו, ידידי היקר מעצב האופנה אותו לימדו לסלוד ממנגו בשנקר אמר שאם יש הצדקה לחנות הזו זה בגלל שהבגדים בה נתפרו רק בשבילי.

גדולתה של החולצה הזו נעוצה בגאוניות שבגזרה שלה, מאחור יש כיווץ שגורם למתניים להראות מדהים (H&M 25 $)

סנדלי "קמפר" המדוברות. כמו חתול אני מחכה בשקט מאחורי העשב וכשהן בהנחה של 75% - טראח! אני קונה.

נתחיל מהסוף להתחלה: כרגע עשיתי משקפיים בקוסטקו (עשיתי, כן! נא באוזן) ואני מבסוטית עד הגג. בחרתי מסגרת אחת וורודה נורא של ארמאני כי הוא מלך מסגרות המשקפיים, האף שזה עלה פי שלוש מכל מסגרת אחרת אבל היי: אני מרכיבה משקפיים כ-ל הזמן, הן ממש חלק מהפנים שלי. אם נניח הייתי קונה אף ברור שהייתי בוחרת משהו הרבה יותר יקר מהדגם שיש לי. כמו כן קניתי משקפי שמש אופנתיים ועכשיו אני לא אתהלך לי כפליטת נייניטיז פתאטית. לאמריקאים ביניכם: המשקפיים כולל הבדיקה המקיפה עלו לי שליש ממה שעלו לי המשקפיים הקודמים תחת הביטוח הרפואי.

ועכשיו לנושא הקר (כי אני תמיד מפספסת את הנושא החם) - חנוכה!

א) סבא וסבתא שלחו חבילות לחנוכה, ש' הביאה מטבעות שוקולד מליון ועכשיו אני צריכה להזהר לא לדרוך על ממתקים, הבית נראה כמו הבית של המכשפה מעמי ותמי וכולנו שמחים מאוד הפעם הילדים ראו את הממתקים אז טל לא יכל להחביא אותם ולהגיד שהילדים לא אוהבים שוקולד לכן הוא צריך לאכול את הכל.

ב) אנחנו מארחים כמעט כל יום! אירוחים המוניים עם לטקעס סטנדרט וכאלו מכרובית של קטמן, ובטטה של אורנה ואלה , לביבות זוקיני וגם פונץ' מבית אורנה ואלה והשוס הכי ענקי: הכנתי סופגניות אמיתיות. עשרים ותשע שנים חששתי משמרים ולא עוד! עכשיו גם לי בגולה הדוויה יש סוגבניות טעימות ועקומות. מתכון אחר כך כי אני גם צריכה לצלם כמובן. גם היום אירוח, גם מחר - עתידות: אני הולכת להשמין.

ג) זה מה שהילדים רוצים לראות כל היום. 

הערה על בלוגי/פורומי/מתכוני אינטרנט עם טוקבקים: מה העניין עם הכבוד המזרחי? אף אחד לא יכול לתת מתכון לקוסקוס או קובה בלי שיקפצו עליו מליון טוקבקיסטים שיכתבו שהקובה של אמא שלהם הוא סוף ושל כותב המתכון הוא גי'פה? התלוננתי בפני הטלכה שאמר לי שמרקי הקובה שאני מכינה הם ג'יפה ואין כמו הקובה של סבתא שלו .

ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי.* אתמול כשיצאנו לבית הקפה הכי פלצני באיזור ירד גשם של קרחים קטנים, כך כינתה מישהי ששירתה איתי יומיים באפלת הקריה את תופעת הטבע המתכנה ברד. זה לא היה ברד זה היה קשם קפוא. הוא ירד עדין וכסוף וכיסה את הרחובות בתחילה בחול שעף לו ואחר כך הצטבר על הכביש ונזהרנו לסוע ממש לאט. אורי ביקשה להחליק על מיגלשת השלג החדשה שלה והבטחנו: בבוקר. אחרי לילה מטורף בו המכור ללבן הלבן הזה (חלב, אלא מה?) הקפיץ אותנו במשך שעתיים לא רצופות למיטתו וחזרה, טל ואור משכימי הקום רצו לנסות את המיגלשה ואנחנו הצטרפנו אחר כך. אור התגלשה עם בן עשרות פעמים, אחר כך אבא והילדים, אמא והילדים ואז אמא ואבא ביחד - בן צחק ואור בכתה, לא קיבלנו ממנה אישור להנות יחד, היא קינאה נורא. חזרנו לגן השעשועים שליד הדירה, פילסנו את השלג של המגלשה עם התחת שקפא לנו. אחר כך אור ואני בשארנו את הבנים וחזרנו הביתה לטובת שוקו חם ובישול מרק וטל יכל לקחת את בן לסיבוב במיגלשה בלי עינה הבוחנת של אור (שמקנאה).

ובחלום שנת הצהריים: חלום אחד שמבהיר לי את כמה אני מאוכזבת מעצמי ובשני אני הולכת החוצה וטל מצא תוכנה שהופכת את הסביבה כולה למציאות אחרת. בהתחלה הילדים רוצים לשחק בתוך סרט מצוייר ואז הוא שואל אותי "לאן את רוצה" ואני ישר אומרת: לבית של סבא דב וסבתא מרים זכרם לברכה. שם ישבתי בגשם עם האף דבוק לשמשה, אכלתי מרק וכתבתי סיפורים ולא היו שום ספקות עצמיים.

* יונתן סע הביתה - יונתן גפן

** כובע קסמים - לאה גולדברג.