Just a mortal with the potential of a superman
|
| 10/2009
נסעתי ליד הבית שלך היום. יצאתי בדיוק כשהתחיל לרדת גשם. הסתובבתי בעיר הגדולה והאפורה לבושה בסווטשירט הסגול שלי, עכשיו אני גם נזכרת שזה אותו הסווטשירטי שלבשתי אז, פעם, כשישבנו על הספסל, כשהרע הפך לטוב. דמיינתי איך אני מסתובבת בעיר, עם כל הציוד שלי, מסורבלת אך חיננית. אני עוברת ברחוב שמוביל לבית שלך, ליד הבית קפה שעבדת בו, רטובה כמו כלב, והפוני כבר מסתיר את העיניים. ואתה רואה אותי, ומחייך חיוך רחב, מלא שיניים ומכוער ואני לא יודעת אם להשיב לך חיוך או לבכות. אתה מרחם עליי (ועל עצמך) ומזמין אותי לבוא אלייך. נותן לי בגדים יבשים, יושבים על הספה (קיים מתח בין הצורות) ושותים קפה. בטח מעשנים סיגריות בשביל הפוזה, אולי גם קצת בשביל הלחץ. ואתה מתנצל. ויש חיבוק (נשיקה) ארוך. ואז אני יכולה ללכת.
| |
|