אני לא מאמינה שזה קרה לשחר. אומנם לא הינו חברים טובים, ת'אמת , חוץ מכמה שיחות שהיו לנו, חוץ מכמה החלפות מילים, הקנטות , לא היה כלום.... ועכשיו אני יושבת ולא מאמינה שזהו - אין יותר !

ואני יודעת שיש כאלה שבוכים עליו ומתאבלים עליו יותר ממני - סה"כ לא הינו קרובים . אבל אז אני חושבת, למה לא הינו קרובים ? אולי כי אף פעם לא יחסתי אליו כזאת חשיבות .. היה עובר לידי במסדרון ולא דיברנו .בטיול השנתי הוא ישב ספסל לידי ומה ? חוץ מלנהל שיחה קצרה על סוגי מוזיקה לא דיברנו ממש. ועכשיו , במחשבה לאחור אני מצטערת על זה .. אני מצטערת שלא יצא לי להכיר את הבן אדם טוב יותר . ואם אתם שואלים אותי , לא , לא בכיתי ... סה"כ לא הינו קרובים. אני זוכרת שבכיתה ז' , בבריכה במעיין צבי , ירדתי עליו ... והוא לא היה פראייר והחזיר לי ... וזה קרה לפני 3 שנים - כשעוד היה חיי ואני זוכרת שבכיתה ט' כשרבתי עם ים וירדתי עליו עד שכמעט רצה לחנוק אותי , שחר עצר אותו ואמר לו "היא לא שווה את זה " חחח.... אולי אני באמת לא שווה את זה ... עכשיו אני מצטערת שלא הכרתי אותו יותר טוב , שלא התאמצתי להכיר ...ולא בטוח שאני אלך להלויה , כי איך אני ארגיש שם ? אשמה ? על זה שאני היחידה שלא מזילה דמעות ? על זה שכאילו אני באה לשם סתם בשביל "קטע" ? אשמה על זה שלא הכרתי אותו מספיק טוב בשביל לחלוק יחד עם המשפחה שלו כזה רגע כואב ? נראה לי אני לא אלך להלוויה .... סה"כ לא הינו קרובים .

והחיים ממשיכים והעולם הוא כמו גלגל  וחייבים להמשיך ללכת בדרך החיים ולא להביט לאחור....

סה"כ לא הינו קרובים

לזכר שחר ברזילי שנהרג ב- 7.7.2005 בתאונת רכבת מזעזעת .