אני קוראת עכשיו ספר "קורות הציפור המכנית" מאת הרוקי מורקמי, ספר מדהים, הוא מחזיק אותך חזק.

היום זה חג, אני נוצריה אז זה לא תופס לגביי,אין לי סוכה, אין לי משפחה אז לא לדבר על סוכה,

אבל תופסת אותי הרגשה של שבת, הרי אין מכוניות או חנויות או בתי קפה, הרוב סגור, ואני גרה בבית אבות עם סבתאשלי אז

בכלל.

כולם נמצאים בבית או בבית כנסת או בסוכות, מעטים האנשים שיוצאים החוצה, החום עוטף אותך שלא מרצונך האישי, ובכלל, למה לצאת כשאפשר לשבת במזגן ולראות טלוויזיה ולגדל סרטן במוח, לא?

אני צריכה אוטוטו לקבל מחזור (כן אני מדברת דוגרי,לא מוצא חן, אל תקראו) אז אולי בגלל זה הסרקסטיות שתופסת אותי חזק בעורף, אני אוהבת מצב רוח כזה, אני אוהבת ציניות, אני אוהבת כשלא אכפת לי, זה כל כך כיף לא לחוש כלום לחצי יום...ואם מתמזל מזלי אז אפילו יומיים.

בדרך כלל אכפת לי מהכל, אני בוכה יחסית הרבה לבחורה בת 20, משהו כמו פעם בחודש, ובתקופות ממש גרועות כשאין לי כסף או אני נזכרת בחרא דברים מהחיים שלי אז זה יכול להגיע אפילו ליומיים ברצף תוך שבוע אחד, אבל אני יוצאת מזה יותר מהר ממה שאני נכנסת, ופה כל היופי.

חוצ מהמצב רוח הסרקסטי שנפל עליי (אךךך אני מתה על זה ) הבטחון העצמי שלי ירד והציוניות כנראה זו המגננה הכי חזקה שקיימת אצלי, אני דיי שונאת את עצמי עכשיו, שלא כמו ימים רגילים שאני בסדר עם עצמי, לא אהבה מי יודע מה אבל מקבלת אתעצמי, משתדלת.

בימים האלה, אני כל כך אבודה ובא לי לבכות, למעשה עכשיו עולות בי דמעות כאלה של משהו שהוא כמו כדור שחור ומכוער שנמצא בתוכי ולא רוצה לצאת ואני בכלל לא יכולה להשפיע עליו, הרי הוא יותר חזק ממני, יושב שם,כל כך מכוער שאפשר להתעוור רק ממבטח צר, מחכה שאני אקפוץ מהגג ואז הוא יוכל לחיות בתוכי, הוא מדכא אותי, את הגוף, את המחשבה, את התאבון, את הנפש המעורערת כל כך שלי.

להגיד את האמת, לפעמים אני רוצה למות, לא בקטע של למשוך תשומת לב כמו שהיה בגיל 14 אלא באמת למות... מחשבות של כמה שניות אבל אחר כך אני חוזרת לעצמי ואומרת ש"לא...חח איזה מצחיקה אני, החיים הם החיים וצריך להמשיך באתגר"... אבל לפעמים אני טיפה נשאבת... אז אני קוראת, או שומעת מוזיקה וזה מתפוגג לאט, כמו טל בתחילת האביב, לאט לאט...

אני כל כך רוצה להיות קצינה, שזה כואב לי באמת... אני מרגישה כל כך מבוזבזת, כשרון שזרקו לפח כי לאף אחד לא אכפת...

והבקשות הרגילות, משפחה וכאלה, גירה זה גם יכול להיות נחמד, ואממ.. אופנוע, כסף זה לא קריטי,אני ניזונה מדברים אחרים, אה עוד משהו סנטה, אני רוצה ללמוד כל החיים, תואר ראשון שני דוקטורט, הכל,ואני רוצה להיות בטוחה.

מקווה שתתחשב, אני משתדלת להתנהג יפה...באמת שכן, המצפון עובד שעות נוספות וכאבי לב הם חלק מהשגרה היומיומית, אתה יכול לבדוק, זה נמצא ברקורד של הנפש הפגומה שלי...

תודה,

ולי.