לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לשאוף לנשוף

כינוי:  Xanty72

בת: 52



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2004    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2004

אני יכולה לאהוב את עצמי, בבקשה?


כשירידת המשקל הגדולה התחוללה, לפני שלושה חודשים, אחרי שהדיכאון התרומם, הייתי עוברת ליד מראה ומסתכלת על עצמי בעליצות. עכשיו, בדיוק על אותו משקל, אני עוברת מול מראה, ואומרת לעצמי "כוס אמק, למה שאני לא ארד עוד איזה שניים שלושה ק"ג?".

לפני כמה ימים פרסם טרף קל את פוסט גילוח שער הזין שלו, לפני הפוסט היה דיון נרגש בנושא ביני ובינו. אני הבהרתי לו שהעניין מעורר בי רתיעה, והוא התפעל מה-20 ס"מ שנוספו לו. כבר כתבתי פעם פוסט דומה, בנושא גילוח הכוס. שוב אני אשמע כמו פמיניסטית שהתחרפנה: כן, האישי הוא הפוליטי. כן, כל פעם שמישהו או מישהי עושים משהו כזה לאיבר המין הפרטי שלהם, האפשרות של כולנו להרגיש בנוח עם הגוף שלנו הולכת ומצטמצמת. פעם חשבתי שהכיוון יהיה הפוך, שלאט לאט איכשהו נשתחרר מהעריצות האיומה של המראה, אבל טעיתי, הפסיכוזה עוברת למקומות בהם היא לא הייתה קודם, ומה שהיה נחלתם הבלעדית של הומואים, או של שחקניות פורנו הופך לדרישת סף.

כבר יצא לי פעמיים להיות עם גברים שגילחו את שער הערווה שלהם, לדעתי זה מזעזע. כשאני נכנסת למיטה עם גבר, אני רוצה להיכנס למיטה עם גבר, ולגברים יש שערות ערווה. לילדים בני 13 אין שערות ערווה, ונחשו מה? אני לא נמשכת בכלל לילדים בני 13.

היום בבוקר התכוונתי ללבוש גופייה ללימודים, וכשעשיתי בדיקת שעירות לפני שיצאתי בבית ראיתי שיש לי כמה שערות בבית-השחי, לבשתי חולצה עם שרוולים במקום. חצאיות אני לא לובשת כבר שבוע וחצי, עוד לא הספקתי למרוט שערות ברגליים.

כמה אפשר לעזאזל להתכחש לגופניות של הגוף? צומחות עליו שערות ופצעונים, לזיעה יש ריח, לגוף יש ריח, אבל צריך לכסות, לטייח, להסתיר, להתכחש. כל ריח טבעי שנודף מאתנו הוא מקור למבוכה אינסופית כמעט. ואני? אני נלחמת בטחנות רוח, ויודעת שזה רק יהיה גרוע יותר, שלבת שלי כנראה כבר לא תהיה האפשרות לבחור אם להיות שטוחה כמו אמא שלה או לא, שהבן שלי לא יוכל להחליט אם בא לו למרוט שערות בחזה.

ואם כבר בנושא עריצות, מרגיז אותי שהיא חודרת גם לתחום הסקס. הטעם המיני שלי בנאלי למדי, ופתאום זה הופך מקור למבוכה.  כולם קונים מסכות, אזיקים ושוטים, כבר אי אפשר סתם להזדיין במסיונרית, זה לא אופנתי. ואני? לא רוצה שישתינו עלי, לא בא לי שיכו אותי בעזרת אביזרים, לא מתחשק לי שיגמרו לי על הפנים, לא מתה על אנאלי, מה קרה? לאן נעלמו אותן חמש תנוחות בסיסיות ואהודות? ממתי סקס הפך לתחרות של ביזאר? ממתי הביזאר הפך למיין-סטרים? ועוד מיין-סטרים שמתבצע בין שני גופים גלוחים עד כדי מירוט? כאילו, הרעיון הוא לעשות סקס פראי בין שני גופים שאין בהם שום דבר טבעי? פויה. 




אה, והנה אני מתחייבת ומצהירה: עד ה-31.12.04 אני לא קונה אף ספר. שום דבר.

 

 

נכתב על ידי Xanty72 , 3/11/2004 01:33   בקטגוריות פמיניסטית בנוסף לכל  
89 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הופר ב-8/11/2004 10:35



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לXanty72 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Xanty72 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)