לשאוף לנשוף

רגע השיא של יחסינו היה כשעישנו ג'וינט ביחד, כאילו, ירמי ואני עישנו מאותו צינגלה, הכי שיואו! בדיסק השני המשכתי ללכת להופעות בשיא המרץ, אבל אז הוא התחתן ואני לא, ילד ילדים ואני לא, וכתב שירים על קולות וברות ואני לא. קצת כעסתי עליו על הבורגנות הזאת. כמו ששרון אלכסנדר אומר, אנחנו רוצים את הסלבס שלנו כמו תירס - אכלת תירס, חירבנת תירס (לא שירמי סלב, ז"א, לא לפי ההגדרה של מישהו שהפרסום שלו מבוסס על כלום) אסור להם להשתנות, ובחוזה שלי עם ירמי לא היו כלולים אישה ושני ילדים. 

נריץ כמה שנים קדימה. אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה להשמיע לטליה מוזיקה. התגובות שלה מקסימות אותי, היא מנצחת לפי הקצב, מזיזה את הידיים הקטנות שלה ואפילו שרה. בין הדיסקים שהשמעתי לה היה גם את ירמי, והיא נורא נהנתה, ואז מצאתי שיש לו ולחמי רודנר הופעת צהריים. אספתי את גיסתי המהממת ונסענו היום להופעה. היה מעולה, ממש מעולה, שניהם שרו ממיטב השירים, וכמו בכל הופעה, ירמי נתן הכול. זו תכונה די מדהימה. ראיתי אותו פעם מופיע מול איזה עשרים ערסים שלא הבינו מאיפה הוא נפל עליהם, וגם שם הוא נתן הכול. זאת הייתה הפעם הראשונה שיעלי הייתה בהופעה שלו, "אריאלה, הוא ממש שווה!" היא אמרה לי, "אהה..." עניתי. "שיואו, הוא ממש שווה!" היא אמרה שוב אחר כך, ואני נאלצתי להזכיר לה שהיא נשואה לאחי, הביאץ'.

אבל ברור שמה שאני הכי נהניתי ממנו זאת התגובה של טליה - כשזה רק התחיל היא ישבה מרותקת, ואז היא חייכה אליי ואל יעלי, חיוך של, "ואו, לא ידעתי שמוזיקה יכולה להיות כזאת!" ומאותו רגע זאת הייתה הנאה צרופה: היא מחאה כפיים, נפנפה בזרועות, דפקה במזלג על השולחן, רקדה, והסתובבה סביב עצמה. שתינו היינו המומות, פחדנו שנצטרך ללכת כי היא תתבאס, ולא רק שהיא לא התבאסה, אלא הייתי צריכה למנוע ממנה לזחול לבמה ולהצטרף שם לנגנים. 

ישבתי שם כמו אווזה מאושרת, וחשבתי שיש כל כך הרבה דברים שכהורה דווקא אסור לי לגמרי לגעת בהם - ההנאה שלה ממוזיקה למשל, וגם לזכור שלכולנו יש ריקוד בגוף, ושהריקוד הזה תמיד יפה, גם אם כל מה שרואים זה תינוקת שמסתובבת במעגלים ומנופפת בידיים במרץ.