בטח כבר סיפרתי את זה אלף פעם, אבל הרגע שבו חגית רוזנס, בנתב"ג, אמרה לי שהיא לומדת תרגום היה רגע של הארה. פתאום היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. זה לקח קצת זמן, ועדיין זו לא פרנסתי העיקרית, אבל אני ממש מקווה שאני בדרך לשם. אני מאוד אוהבת לתרגם. אני אוהבת את החלק האפרורי והטכני בעבודה, ואני אוהבת כשזה נהיה יצירתי ואני מוצאת את עצמי מנסה למצוא את המילים הטובות ביותר. פעם פסיכולוגית שאלה אותי מה משרת החלומות שלי, "מיון כפתורים" עניתי לה בשיא הרצינות. בסוף בסוף, תרגום הוא מיון יצירתי של כפתורים.
יש לי חברה, שגם היא אישה של מילים מילים מילים, שלא מזמן תרגמה ספר והייתי בטוחה שהיא תיהנה מזה עד הגג, כמו שאני נהנית מזה. "נכון שזה כיף?" שאלתי, "לא! זאת עבודה קטנונית, טכנית, מרגיזה, שלוקחת המון זמן!" בחיי שהיה לי קשה להאמין לה שהיא לא נהנית מזה, הרי היא אוהבת מילים בדיוק כמוני, ותרגום זה יופי של משחק במילים, אבל עובדה.
בטור של יקיר אלקריב השבוע הוא איחל לבתו שתהיה מאוד מאוד יפה. יופי זה אחד הדברים שהכי מרתקים אותי. כמו כל תכונה יוצאת דופן הוא משנה את האישיות בצורה שאני לא מצליחה להבין. במשך שנים ממש נדבקתי לאנשים יפים, לא כי רציתי שהם ישפיעו עלי מטובם, אלא כי רציתי להבין מה יופי חריג עושה לבעליו. בסופו של דבר, נראה לי שלמדתי שברוב המקרים ההשפעה של היופי, בעיקר על נשים, היא מאוד בעייתית. גם אם מדובר בנשים מאוד חכמות וסקרניות, ברגע שיופיין אומנותן, משהו אצלן מאוד מתרדד. לגברים זה לא קורה, אולי כי מהם מצפים לעוד משהו מלבד יופי מלוטש. בגלל זה אף פעם לא היה עולה בדעתי לאחל לבת שלי יופי עוצר נשימה. מאוד מאוד קשה לאישה להיות מאוד יפה ושזה לא יהפוך אותה לעצלה ומפונקת. טוב נו, אני עצלה ומפונקת בלי להיות יפה, אבל אני באמת מקרה חריג. מעניין אם אשתו של יקיר אלקריב מאחלת לבתה יופי כזה, או שיש כאן הבדל בין המינים, וגברים לא ממש מבינים מה יופי מעולל.
סתם, שני המקרים האלה הזכירו לי איך אנשים נורא דומים יכולים להיות שונים. נחמד לקבל תזכורות כאלה לפעמים, זה מונע שאננות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
