שלשום, שנתיים פחות חמישה ימים מאז הפעם האחרונה (ברור שרטנתי, "לא יכולת לחכות חמישה ימים?!") הווסת שלי חזרה. היעדרה קצת התחיל להדאיג אותי, ואחת השאלות שהכי הטרחתי בהן מניקניות לטווח ארוך היא - "כמה זמן אחרי הלידה קיבלת?" מסתבר שיש כאלה שקיבלו חודש וחצי אחרי, ויש כאלה שעד שהן לא גומלות לחלוטין את הבייביק לא מקבלות.
יש בזה משהו נחמד, במפגש עם הקמליה האדומה. יש בזה משהו מסקרן, לראות מה יקרה עכשיו, כשבגוף יתחילו להיות לי הורמונים נשיים ולא רק אמהיים. יש בזה משהו משמח, לדעת שמפעל הפוריות התחיל לעבוד שוב.
אם כבר מלחמה, אני שמחה להודיע שלא הכול רע - בזכות צה"ל והחמאס הצלחתי להיפטר מההנקה אחרי הגן, שהייתה ההנקה הכי לחוצה של היום. איך שהייתי מגיעה לקחת אותה, וכל הדרך הביתה, טליה הייתה זועקת "ניני! ניני! ניני!" ומנסה להפשיט אותי. פתאום ההנקה הזאת התפוגגה לה, וירדנו לשתי הנקות, פלוס חיבה מופרזת של טולי למזמוז השדיים שלי, שאני יכולה פחות או יותר לחיות איתה. היה שווה שמאות מאות אנשים ימותו בשביל זה, יס!
שאלת נעליים: אם היא לא הולכת, אבל כל היום גוררת דברים בעמידה, האם זה אומר שהיא צריכה כבר נעליים אמיתיות? ומה אמורים להיות הקריטריונים לקניה? והאם יש הבדלי איכות מהותיים בין נעלי צעד ראשון?
פלוס דרושים: אני זקוקה לכמה גיליונות "פנאי פלוס" בני יותר מחודשיים. האם יש בין קוראי אגרנים חביבים שצברו כמה פנאי פלוסים ישנים? אם כן, אנא, הודיעו לי ותבוא עליכם הברכה.
בברכת לילה שקט ויום נעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
