לשאוף לנשוף

סאמר הייתה שם עם תינוקת בת שלושה חודשים, "אני שונאת את בעלי," היא רטנה וחייכה לתינוקת. "הוא מגעיל אותי," וקמה להכין לי קפה בקרקוש צמידי זהב דקים. "כמה זמן את נשואה?" שאלתי אותה, "שנה," היא ענתה, ואני חשבתי שוואלה, איך הצליח לה, התחתנה וישר התעברה. באותו יום זכייה הודיעה לי שהרעיון של התרומת זרע מעולה, ושאני אקלט בניסיון שני. נו, לא תמיד היא מפספסת.

אני לא יודעת ממתי זכייה והמשפחה שלה גרים באשקלון, אני חושבת שבעלה גר כאן מתמיד, היא מחברון במקור. הילדים שלה למדו במערכת החינוך כאן, ותמיד צחקנו על זה שהם מכירים את החגים היהודיים יותר טוב מאשר את החגים המוסלמיים. 

קיץ אחד סאמר עבדה בחנות שלנו, אבל זכייה ביקשה שנפטר אותה, כי אם לא אבא שלה יהרוג אותה. אימא שלי לא רצתה לקחת אחריות על דבר כזה, וסאמר עזבה. 

סאמר הייתה תלמידה טובה, אבל בכיתה י' זכייה הוציאה אותה מבית הספר, שלא תתקלקל. "אבל למה הוצאת אותה?" שאלתי את זכייה, "באס, למדה מספיק, שתהיה איתי ותלמד לבשל, בקרוב נחתן אותה." לפעמים כשסאמר עמדה בפתח הבית מכוניות היו מאיטות כדי להסתכל, היא הייתה יפיפייה, וזכייה הייתה יוצאת אליהם בצעקות וקללות, וצועקת על סאמר שתיכנס מהר הביתה ולא תסתובב בחוץ. 

אתמול סאמר נרצחה. כנראה על רקע חילול כבוד המשפחה, לא יודעים מי הרוצח, ההשערות נעות בין החבר הנוכחי לבעלה שהתגרשה ממנו. ליד גופה מלאה סימני דקירה ילדונת בת שנתיים בכתה כל כך הרבה שאחת השכנות באה לראות מה קרה. 

בעיתון כתוב שזכייה מספרת שהמון אנשים באו לנחם אותה, ואני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה, אני כועסת מדי. יש תופעות שהן תופעות מתועבות בכל הקשר, וראוי היה למחוק אותן, רצח על רקע כבוד המשפחה - גם כן כבוד, לרצוח זה מכובד ולהזדיין לא? - הוא תופעה כזאת, ואסור לקבל אותה. בפעם הבאה שמישהו ירצה לומר מילים כמו "פוסט מודרניזם" או "רב תרבותיות", או "לקבל את האחר והשונה", שיזכור את סאמר ששילמה בחייה את מחיר הפנאטיות. שיזכור פעוטה בת שנתיים שישבה ובכתה ליד הגופה של אימא שלה.