הלילה לא הפעלתי את מכשיר האדים. שכחתי למלא בו מים לפני שהשכבתי את טליה לישון, ואם אני אמלא בו מים עכשיו הוא תתעורר, וכדבריה, יהיה "אוי ובוי!"
יש המון נהלים בהורות הזאת, דברים חשובים שצריכים לזכור - מתי יש תור בטיפת חלב, ביום שישי לובשים חולצה לבנה, למלא מים במיכל של מכשיר האדים, לשים את היד כך שאחרי החפיפה לא ייכנסו לה מים לעיניים, לא לקפוץ לעזור לה ברגע שקצת קשה, לא להתעקש יותר מדי אם היא לא מצליחה, לקנות לה לגן את הדייסה שהיא אוהבת, לא להתייסר בגלל שאני קונה לה אוכל כל כך מעובד, לגזור את התוויות מהבגדים כי הן מעצבנות אותה.
היום שלנו מתחלק להמון טקסים קטנים, שתינו אוהבות טקסים. כשאנחנו חוזרות מהגן אנחנו שותות תה עם עוגיות. אני שותה את התה, ותפקידי לטבול לה את העוגייה. אחר כך אנחנו הולכות לטייל, או לגן שעשועים; או אפילו נשארות בבית, וטליה בונה מגדלים בקוביות, או מציירת, או תובעת ממני בתוקף, "רידים!" שזה ריקודים. ואז אני מפעילה מוזיקה ואנחנו רוקדות לנו. אחרי האמבטיה היא מקפידה מאוד שאמרח לה קרם פנים, ולא, "אוי ובוי!".
זה כזה מוזר, איך הילדה הקטנטנה הזאת לימדה אותי על עצמי בשנה וחצי דברים שבשלושים וחמש שנה לא תיארתי לעצמי שיש בי - עכשיו אני יודעת הרבה יותר על אהבה, סבלנות, נתינה, ויתור, קבלה,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
