חודש לפני החג, אם ובתה ברחוב, מפלי מים מקציפים זורמים מכל דלתות הבתים:
-אני לא מבינה את הטירוף הזה! אפשר לחשוב שהן לא מנקות כל השנה, בחיי. תאמיני לי, רק אנשים שלא יודעים לנקות צריכים להיכנס לכזה שיגעון של ניקיון. הנה, אני מנקה כל שבוע חדר אחר ביסודיות, ואת כל השאר כמו שצריך והבית תמיד תמיד נקי.
-אמא, את כל שנה אומרת את זה ובסוף נכנסת לטרפת של ניקיון, אולי פעם אחת תחסכי את הנאום המקדים?
-אני מנקה ככה? בחיים לא!
(הבת מחפשת את הקיר הקרוב לדפוק בו את ראשה)
שבוע לפני החג, אם ובתה שותות קפה של בוקר, האם מסתכל במטבח מסביב:
-אני חושבת שצריך לנקות את המקרר ביסודיות. וגם החלק העליון של הארונות לא נקי. ולנקות את כל הפסלים בסלון. ואולי גם לצחצח את הרהיטים.
-אמרת שלא תיכנסי לטרפת של ניקיון!
-זה לא לכבוד החג, אבל את ראית איך הלמעלה של הארונות נראה?
(הבת דופקת את ראשה בשולחן בעוז)
שלושה ימים לפני החג:
אם, אב ובתם עומדים במטבח. האם עומדת בראש סולם ממש גבוה, מחזיקה בידה מקל ארוך שקצהו צמרירי ונטפלת בגועל לקורי עכביש שלא עשו רע לאיש.
-אני לא מבינה, אתם לא רואים את הלכלוך הזה? לא מפריע לכם שזה שם?
-(אב ובתו, כנועים ושפלי רוח) לא, זה ממש לא מפריע לנו.
-טוב, לי זה כן מפריע! עכשיו, רוני, תוריד את כל הצלחות מהקירות, את הפסלים מהמדפים ואת הקישוטים מסביב, ותשים הכול בגיגית עם סבון. אריאלה, תוציאי את כל המדפים של המקרר, תקחי אותם לאמבטיה ותשטפי יסודי.
-(אב ובתו, בייאוש) לא אמרת שהשנה לא תשתגעי?
-אם לא הייתי חיה עם אנשים מטונפים שלא אכפת להם ממה שקורה סביבם, לא הייתי צריכה להשתגע!
The End
היום, דיון עם הגניקולוג על אמצעי מניעה לא הורמונליים:
-תשתמשי בקונדומים.
-בסדר, אבל אם תהיה לי מערכת יחסים רצינית?
-אז תשתמשי בקונדומים.
-אבל זה מבאס.
-את מי זה מבאס? אותו? שיתבאס. תזכרי: מי שקונדום לא טוב לו, קישטה, הביתה.
שוין.
אה, ואני רוצה לציין שהוא השתמש במפשק של בתולות. אני לא יודעת אם זה אמור לשמח או להעציב אותי. או שמא עצב ושמחה משמשים בערבוביה?
שאלה בנימוסים והליכות:
נכנסתי לרופא משפחה חדש, והתברר שהוא כושי עם מבטא זר. שאלתי אותו מאיפה הוא. מניגריה.
מאז אני תוהה, האם השאלה מעידה על חוסר נימוס?