לאט לאט הם נשמטים ממני, בני משפחת פישר היקרים. בינתיים אני בבטלסטר גלקטיקה, שמישהי הבטיחה לי שהיא איכותית ממש כמו עמוק באדמה, אבל לא, מצטערת, ממש לא.
עוד אחד מהדברים שבהם הגאונות של הסדרה התבטאה, זה התלבושות של הדמויות, ומבחינתי הדוגמה הכי טובה היא האופן שבו קלייר התלבשה, בעיקר בעונה האחרונה. למי שלא זוכר, בתקופה שבה היא עבדה כמזכירה היא לבשה בגדים רשמיים, חליפות, חולצות נשיות ונעלי עקב, אבל מה שהיה מעניין זו בחירת הצבעים: יש מעט מאוד צבעים שנראים ממש טוב על ג'ינג'יות, ורובם צבעים עזים וקרים: כחול כהה, ירוק בגוונים הכהים, סגולים, לבן נקי והאמת? פחות או יותר זהו. לעומת זאת, רשימת הצבעים שלג'ינג'יות לא כדאי להתקרב אליהם ארוכה כאורך הגלות, ולכל אורך העונה החמישית קלייר לבשה רק צבעים כאלה: בז', פודרה, ורוד, ורוד אפרפר, גוונים של חום בהיר, כל מיני צהבהבים כאלה, וכולם משיגים את אותו אפקט: היא נראית כמו גוויה. ואז נייט מת (אני מקווה שאני לא מספיילרת לאף אחד) ופתאום היא לובשת חולצה בצבע סגול ככה. זה מעניין, כי המוות של אחיה מכריח אותה לבחור בחיים, והבחירה הזאת מתבטאת גם באופן שבו מלבישים אותה. מגוויה תאגידית אפרפרה היא חוזרת להיות אמנית סוערת וחזקה. סדרה גאונית, אמרתי כבר?
ולמבצע (טאדם!) בטח כולם כבר שמעו על הספר המופתי של קורמק מקארתי "הדרך". זה ספר מצוין ממש, כל כך מצוין שעזי (אתם מכירים אותו כמשמו, נו) קנה אותו בהמלצתי, וכעבור יום התקשר לספר לי שהוא כבר גמר לקרוא אותו, ושמזמן הוא לא קרא משהו כל כך טוב - ועזי הוא לא מאלה שבולעים ספר ביום. אה, אבל הספר מדכא תחת, שלא תגידו שלא הזהרתי.
בקיצור, איכשהו נהיה שיש לי עותק מיותר, ואני אשמח לשלוח אותו לקורא או קוראת. אז קדימה, שכנעו אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
