לשאוף לנשוף

מחר, אני אהיה כה רחוקה.

ולא, לא במובן המטפורי. מחר עם ליל יעלו על טיסה אחת: דודידי, טליה ואמא של טליה, ויסעו לבקר את דוקיקה באורנג' קאונטי.

התוכנית כזאת: כך וכך ימים אצל דוקיקה. משם ניסע בהייויי 1 לסן פרנסיסקו (כן, אני יודעת שאמורים לנסוע את זה הפוך, אבל אמור זה שם של דג!) שם נשהה אצל אוריאל המהמם. משם נקפוץ לדודה בבוסטון, ונחזור דרך ניו יורק. בקיצור, יש פה מעין קוסט-טו-קוסט מגוחך.

בינתיים אני אחוזת בעתה. בגלל שאני כל כך מחוברת רגשית לעצמי, הייתי צריכה שתכאב לי הבטן הרבה הרבה כדי להבין שאני אחוזת בעתה. הדבר שהכי מפחיד אותי בינתיים הוא הטיסה, איך טלולי תסתדר בטיסה כל כך ארוכה? ואיך שאר הנוסעים יסתדרו בטיסה כל כך ארוכה עם זעיקה? אחרי זה באים שלל פחדים פחות או יותר מקוריים, ביניהם ניתן לכלול פחד משפעת החנזירים, ועוד שאר דברים שאני לא מעיזה לכנות בשם אפילו.

עצות, תובנות, תופינים ושלל רעיונות יתקבלו בברכה.

תזכורת לנוסעת: זכית בהגרלת הספר! אנא, שלחי לי כתובות כדי שאוכל לשלוח לך הספר, ולא, תאלצי לחכות שלושה שבועות לשובנו.