טוב, כבר יומיים אני בקליפורניה המהממת, וכבר יומיים, בניגוד למה שהבטיחו לי, קר כאן. ניחא שאני קופאת, כי הבאתי בעיקר גופיות וחולצות טי, אבל במה חטאה בתי הזעיקה? מזל שארזתי, ליתר ביטחון, כמה בגדים חמים, ולא היינו קופאים פה. שייני קליפורניה, פחח.ואם כבר אווירת מרמור, ביום שישי, כשעוד הייתי בישראל, ארץ הקודש - החמה, כן, החמה, עשו השקה חגיגית לג'ניפיק בקניון ברמת אביב, ולא יכולתי להגיע. קשה לי להסביר כמה זה ביאס אותי, קודם כל, אני מאוד אוהבת לראות סלבס בסביבתם הטבעית, ושנית, חילקו שם דורונות, ואני יותר אוהבת דורורנות מאשר לראות סלבס בסביבתם הטבעית. האמת? אני די משוכנעת שלו הייתי סלב הייתי אפילו יותר גרועה מלוסי דובינצ'יק. כל מקום שהיה בו חינמים, הייתי מתייצבת בסך ודורשת עוד לי ולבני ביתי. אבל אני לא סלב. ולא הייתי בהשקה, ולא ראיתי איך ליה גיל, מודל אשקלוני לשעבר, מקבלת במתנה מסקרה של לנקום, ולא אכלתי דברים טעימים, לא מבאס?
כעת, אם עליי לסכם את תקופת הג'ניפיק, אני לא יודעת אם יש איזשהו שיפור אמיתי במראה. זה לא שאחי הקליפורני ראה אותי והתעלף מהתפעלות בגלל שאני נראית צעירה יותר. העור שלי נראה טוב, ואני בהחלט חושבת שיש שיפור במצב המחשוף הכמוש שלי, אבל אני לא יכולה לדעת אם זה בגלל הג'ניפיק או בגלל שעברתי לנוהל טיפול בעור קופרוזי (הא!) וכעת אזור המחשוף שלי זוכה לטיפול מלכותי ממש.
שוין, אני כותבת מסטרבקס, כי לאחי אין אינטרנט בדירה, ואנא, שאו תפילה שמחר יהיה נעים יותר. אה, וגם הייתי בטרגט היום, וקרה לי מה שקורה לי באיקאה: חטפתי התמוטטות עצבים. אני חושבת שגם לו הייתי רוצה להפוך לשופוהוליק לא הייתי מצליחה, מקדשי צרכנות פשוט מדכאים אותי.
נשיקות, פוסט אמיתי בקרוב, מבטיחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
