לשאוף לנשוף

(כן, הכותרת היא פרובוקציה זולה, מה תעשו לי? וזה ילך מדחי אל דחי, כי בסוף הפוסט יש דרישה מפורשת לצומי)

היום הסתפרתי. המלכה האם העבירה אותי על דעתי עד שהסכמתי, "אבל למה את לא הולכת לעמי? תראי איזה יופי הוא מספר אותי!", אולי כי עמי סיפר את סבתא שלי, למען שם שמיים? אבל נשברתי, הרשיתי לה לקבוע תור והיום בעוד היא מבזבזת את הירושה שלי יחד עם הפטריארך ב"יערות הכרמל", אני הלכתי, ממש כצאן לטבח, לעמי. איך יצא? או, טוב ששאלתם. אני נראית כמו רומנייה שירדה זה הרגע מהאונייה. כן, אני יודעת, מלא רומנים כאן בישרא, אבל אתם חייבים להסכים שבזמן הירידה מהאונייה לא הייתם כזה שוס אופנתי, נכון? מה, לא? חזרתי הביתה, וכדי להתגבר על הטראומה רצתי לחפוף, אחר כך ניערתי את הראש נמרצות, כדי לסדר את התלתלאז', ובום טראח! המשקפיים עפו לקצה השני של החדר.

כידוע לכולם, אני עיוורת כחפרפרת, וכדי שיהיה עוד יותר קשה, המשקפיים החדשים שלי חסרי מסגרת. זה משול לניסיון למצוא עדשת מגע שאבדה על רחבת הריקודים ב"אלנבי 58" (לא, זה לא קרה לי! משמיצנים!). מי שלא ראה אותי מסתובבת בתחתונים, על ארבע, ועושה "פפפססס פפפפססס" למשקפיים, לא ראה מחזה מגוחך מימיו.

מכיוון שנאסר עלי לכתוב על שולי וטל (שעוד בחיים, אבל אני חושבת שהם לא בקו הבריאות, איך אפשר לדעת אם דגי זהב חולים?), אני אתן לכם דוגמה מההוראות שעל מיכל המזון שלהם, אין ספק שמתרגם מחונן תרגם את זה מאיזו שפה שזו לא תהיה לאנגלית:

the food is placed in cold and dry locality, and moisture roof

if water in the fish jar is change, don't throw food within one day

if unfed food to keep clean water

מזמן לא היה מצב ששוין נשמע לי כל כך מוצדק.

עוד קטנה של המלכה האם:

שלשום, כששטפתי כלים (היא תמיד אוהבת להעלות נושאים מוזרים כשאני שוטפת כלים, ככה אני לא יכולה פשוט ללכת), היא שאלה, "מתי את מתכוונת להיכנס להריון?", אחרי שהתגברתי על התדהמה, עניתי, "כנראה עוד שנתיים אני אתחיל לנסות", ומה היא ענתה? "עוד שנתיים זה מאוחר מדי, צריך לקחת בחשבון גם טיפולי פוריות".

כמו כן, בכל פעם שהם יוצאים לחופשה, גם אם זה ללילה אחד ב"יערות הכרמל", היא מוסרת לי דו"ח מדויק של ענייניהם הפיננסיים,כולל עורכי הדין שאליהם יש לפנות, וחשבונות בנק עלומים.

אני אומרת לכם, פשוט לא היה לי סיכוי לצאת נורמאלית.

פינת ההמלצה הספרותית: המאזין הלילי, של אמיסטד מאפין. מזמן לא יצא לי השילוב הזה שבין ספר שאי אפשר לעזוב עד סוף הקריאה, שיהיה גם ספר איכותי. פשוט נפלא. הנה אפילו פרק ראשון

כעת בקשת הצומי: הגעתי למספר עגול של מנויים (עשרה זה מעט או הרבה?). את המנויים הראשונים אני מכירה באופן אישי, אחרי שכופפתי להם את היד והכרחתי אותם לעשות מנוי, עם חלק התכתבתי איכשהו, אבל את הרוב אני לא מכירה. מי אתם? אתם באמת קוראים כל פוסט או נכנסים פעם בכמה ימים? יש פוסטים בנושאים מסוימים שיותר עושים לכם את זה? (זה לא סקר דעת קהל, בחיי). נו, זה מביך, אבל אני סקרנית לדעת מי אתם.

שכחתי! שכחתי! אני גומרת לקרוא עכשיו את "אני קלאודיוס", אבל אין לי את "קלאודיוס המלך", ואין לי מושג איפה לחפש. יהודים טובים, אם למישהו יש הספר, שתבוא עליו הברכה.