לשאוף לנשוף

היום קלאודיוס המלך נגמר לי, כל ספר אחר שהיה מעמיד בפניי קשיים כמו פונטים קטנטנים ומרוחים ותרגום מעורר פלצות, היה נזנח מייד, אבל נו, ספר מעולה, סלחתי לו על הכל, כולל הקטע בו הוא מספר שאחד החיילים נעקץ על ידי דג-מקפא. אני גירדתי בתסרוקת מלכת רומניה שלי וניסיתי להבין מה זה דג-מקפא, עד שנדלקה לי נורה קטנה מעל הראש: הוא מדבר על jellyfish! זה שעשע אותי כל השיעור אחר כך. כל פעם חשבתי על דג המקפא וצחקקתי לעצמי. בחיי, כל-כך לגרום לי אושר, שזה מביך.

בכלל השיעור היה משעשע, דיברנו על ערכו של ק.צטניק כסופר, ואני אמרתי שהרגשתי כמו בספר של הרולד רובינס, מחליא, אבל אי אפשר להוריד מהיד, ואז גלוזמן האליל אמר, "אני חושב שהאנשים כאן צעירים מכדי לדעת מי היה הרולד רובינס", פתאום הרגשתי נורא נורא זקנה, אבל בדרך מצחיקה.

כזכור לכל קוראיי הנאמנים, החתומה על הבלוג נמצאת בעוצר ספרים חמור, האם יש להסיק מכך שהוצאותיה של החתומה ירדו? שנייה, אני רצה למות מצחוק. הפסקתי לקנות ספרים, התחלתי לקנות בגדים, ומה? בגדים הם עסק הרבה יותר יקר מספרים, והרבה פחות תרבותי. בשבוע שעבר קניתי בחנות וינטאג' (שזו לשון נקייה ליד-שנייה) שמלה אפורה, שמלה בטורקיז שבעזה לא היו לובשים כזו, וסוודר בז', עם פס זהב בצווארון ובשרוולים. נראה לי שידעתי שאני עומדת להיראות כמו עולה חדשה מרומניה, אז הכינותי את המלתחה מראש. היום קניתי סוודר זעיק ותכול ומקסים לגמרי. הוא חיכה לי שבועות בחלון הראווה, ויצא לי לעבור שם רק בשבתות, עד היום. ויי, איך יפה, ויי, איך יקר...יכולתי לקנות חמישה ספרים במחירו, מצד שני, אי אפשר ללבוש ספרים (ולא להגיד לי שאי אפשר לקרוא סוודרים, זו תהיה סתם קטנוניות!).

וטיפטיפה סיפורי נשרק'ה: שחר התקשר בשבוע שעבר, לראות אם הוא יכול לבוא לעשות לי נעים, אז אמרתי לו שסורי, אבל אנחנו סגורים לרגל שיפוצים.

- תקשיבי, זה חוסר אחריות מה שאת עושה! i'm not getting any!

- וואלה? אתה יכול למצוא כוס חלופי, אני תקועה עם הדפקט הזה, אתה באמת מצפה שאני ארחם עליך?