לשאוף לנשוף

העור שלי יבש. חשבתי לכתוב על זה הייקו, אבל אם יש משהו שאני ממש ולגמרי מחורבנת בו, זו שירה. כל פעם שאני משתדלת לכתוב שיר, שאינו שיר קרפדות (חכו חכו! בסוף הפוסט יהיה אחד), יוצא לי משהו שטינאייג'רית מאוהבת בת 13 הייתה מתביישת לחתום עליו, ובצדק, בחיי בצדק.

כל זה לא קשור לעובדה שהעור שלי יבש, כמובן. את בעיית יובש השפתיים החמורה פתרתי באמצעי הכי פרימיטיבי שיש: ווזלין. זה לא שלא ניסיתי אלפי שפתונים משוכללים למיניהם. אני מתחילה לחשוד מאוד ברצינות שהליפסטיקים למיניהם בעצם מייבשים את השפתיים, שזו מזימה סודית של בליסטקס ולאבלו למכר אותנו למוצרים שלהם.

אבל העור, מה יהיה על העור? באם בגילי אני יכולה להרשות לעצמי קמטים? וניחא קמטים, אבל להתעורר עם עור פנים צפוד ואומלל? בלילות האחרונים עשיתי ניסויים מרחיקי לכת עם כל קרמי ה"קליניק" שלי, השתמשתי בזה, וגם בזה, ואפילו בזה, - אנקדוטה קטנה: לפני...שנתיים הפטריארך והמלכה האם נסעו לארה"ב הברית, ואני עשיתי רשימה של קרמים שיביאו לי, יום אחד הפטריארך התקשר מבועת, "הם עולים 25$ כל אחד!", וחשבתי לעצמי, שאם הוא היה יודע כמה הם עולים בארץ, מזמן הייתי מנושלת מהירושה - ועדיין, בבוקר אני מתעוררת כאילו ישנתי במדבר קלהארי. אם נוסיף לזה את העובדה שתספורת מלכת רומניה נוטה להתנפח לממדי ענק בבקרים, אין לי מה לומר מלבד זה שבבוקר, אפילו יחסית לשאר היום, איני מחזה משובב עין, הו לא.

בקיצור, המליצו לי על שמן חוחובה, למישהו יש משהו נבון להגיד בסוגייה?

בברכה וזה, כמובן.

מכיוון שלאחרונה לא שיתפתי אתכם בתלאותיהם של שולי וטל (יש במים מין דברים ארוכים ולבנים כאלה שנראים כמו תולעים, זה נורמאלי? ככה נראה קקי של דגים?), אני אשתף אתכם בתלאותיהם של העציצים שלי. אני חושבת שיש בזה משהו אופטימי, בדחף שלי לטפל בכל מני דברים, אבל לא משנה.

לפני שנה ומשהו קניתי צמח נאה, עם פרחים אדומים טנטנים, הנחתי אותו על אדן החלון, וחיכיתי שהוא ימות. לא רק שלא מת, אלא שפרח שנית! מרוב הלם רצתי וקניתי לו אם תאום, הפעם עם פרחים ורודים טנטנים, וגם הוא, שומו שמיים, לא רק שלא התפגר, אלא פרח, פרח ופרח עוד קצת. הסתכלתי באימה על כפות ידיי הענקיות ותהיתי, "יכול להיות שיש לי אצבעות ירוקות?!". הוספתי לרשימה עוד עציץ, עם עלים לבנים כאלה, ובת-דוד ש' הביאה ורדים חמודים. הורדים נראו כאילו הם עומדים להתפגר בכל רגע מה שניחם אותי, כי פירוש הדבר הוא שהסדר הקוסמי חזר, אבל אז שני העציצים החדשים התחילו להוציא עלים רעננים!

לא הייתה ברירה, הלכתי לקנות עוד עציצים. במשתלה ראיתי שיש להם מהסוג של הטנטנים, עם פרחים בצהוב ובלבן, ובגאווה אמרתי למשתלן: "אתה יודע, יש לי כאלה כבר שנה ומשהו, והם עוד פורחים!", המשתלן הביט בי בבוז ואמר, "אלה ניצניות, הם כמו קקטוסים, אי אפשר להרוג אותם". מאז אני מרגישה שהעולם הוא מקום הרבה יותר בטוח.

וכמו שהבטחתי, שיר קרפדות:

צפרדע צפרדע

בואי קיפצי

איי

עשית לי ואקום בבטן.