- לישון בכפית, לא משנה לטובת מי.
- ליטופים בעורף.
- להשאיר לו את השורה האחרונה בשוקולד.
- טפיחה בטוסיק כשאני עוברת לידו.
- מבט של, "היי, היא איתי", כשאני אומרת משהו חכם \ מצחיק \ מעניין.
- להתעצבן יותר ממנו כשמישהו עשה לו רע.
- לדעת שיש מישהו שקודם כל לטובתי, ושתזדיין האובייקטיביות.
- לבלוע, כי זה שלו.
- לשים לב לפניו שחסרים לו גרביים.
- לדעת שיש דברים שיקבלו תוקף רק אחרי שהוא ידע עליהם.
- לשמוע אותו מספר לאנשים אותו סיפור בפעם המיליון, ולצחוק בכל-זאת.
- לחבב את ההורים שלו.
- שפה ובדיחות פרטיים.
- לצחקק כשאני נופלת לתוך האסלה אחרי שהוא שכח להרים את הקרש.
במעבר חד: חלמתי חלום ארוטי על תמיר שלמד אתי בשכבה (תמיר שלוש נקודות ותמיר שוטים ועקרבים, להירגע שם!). בחלום הייתה מעורבת גם התינוקת של תמיר (במציאות הוא עוד לא אב, ככל הידוע לי), לא במעשים הארוטיים. זו הייתה תינוקת יפייפה, ותמיר אמר לי שאם אני אזדיין אתו, גם לי תהיה כזו ילדה מוצלחת.
יכול להיות שהשחלות שלי מנסות לאותת לי משהו?
אחרון חביב: הלכנו ברחוב, ופתאום על גדר בטון היה מונח זוג מכנסי ג'ינס, של ליוויס, משומשים, עם ריח של כביסה טרייה, וטלאי מגניב כזה. הסתכלתי עליהם בחיבה, שנים כבר לא לבשתי ליוויס, ואמרתי לט', הם בטח לא יעלו עלי. הט' אמרה, תקחי, יעלו יעלו, לא יעלו, חבל. מדדתי, והג'ינס המעולים עם הטלאי המגניב, לא רק שעלו, אלא שהם מתאימים בדיוק לגובה המזערי שלי. אז אחרי שנים בלי, יש לי ליוויס, ולא סתם ליוויס, זה וינטאג'!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
