לשאוף לנשוף

(שתי נקודות לכל מי שיידע למי אני מרפררת בכותרת)

לפני שבוע, שבועיים כזה שאלו אותי אם אפשר להעביר את הטלפון שלי למישהו. מדובר במישהו שאני מכירה את אמא שלו וכאלה, אז דווקא שמחתי. בינתיים הוא לא התקשר, וזה קצת קצת מבאס אותי. אני לא מכירה אותו, זאת אומרת, היינו יחד בגן, אבל אני מניחה שהוא השתנה מאז, אבל הרעיון מצא חן בעיניי. אני מניחה שהוא כבר לא יתקשר, אבל לא על זה התכוונתי לכתוב.

באחד הלילות הקודמים, ממש בערפילי ההכרה הסופיים, חשבתי שאולי הוא יתקשר, ונצא, ויהיה נחמד, אז בטח נגיע לשלב הסקס, ואני אצטרך להראות לו את "זה" וכשחשבתי "זה" התכוונתי לגוף שלי. פתאום נתקפתי בכזאת אימה, שההכרה מייד חזרה להתייצב, ואני התיישבתי במיטה. מה שהבעית אותי הייתה תחושת הגועל שהגוף שלי הסב לי באותו רגע - כאילו, בעיניי רוחי  עברו לי השדיים, שהלידה שינתה לתמיד (ולא, זו לא ההנקה, זו הלידה שמשנה אותם) והבטן המצולקת, והעור במחשוף שכבר לא נראה טוב, ולא הבנתי איך "זה" אמור לעורר תשוקה במישהו. מה שהיה כל כך נורא באותו רגע הוא העוצמה הבלתי צפויה של התיעוב העצמי - תמיד תמיד תמיד היה לי דימוי גופני סבבה לגמרי. בלי שום קשר למצב האובייקטיבי, חיבבתי את הגוף שלי, ופתאום הזרות הזאת, מאיפה היא הגיעה?

מאז הספקתי לחזור לחבב את עצמי כרגיל, אבל משהו מהאימה ההיא מלווה אותי. לי, כאישה, היה כל הזמן ברור שיימשכו אליי, כי זאת דרכו של עולם, גברים נמשים לנשים גם אם הנשים לא נראות מדהימות ממש, אבל בעתיד יותר ויותר מבטים יחליקו דרכי, וזה פשוט לא בסדר, כי לכי תסבירי למבטים המחליקים שאיזה אישה בת 40 השתלטה על הגוף הצעיר שלי.