אני מכירה שיטה אחת לירידה במשקל, ושיטה נוספת לשמירה על המשקל שהושג: בשלב א' צריך דיכאון אקוטי, שאז, מילא זה שאני מפסיקה לגמרי לאכול (עדויות כאן באזור יוני, טפי, היי, אני שומרת על המשקל כבר חצי שנה, יס), גם ריח של אוכל מגעיל אותי, ושלב ב', שלב השמירה מתבצע בעזרת שקילה יומיומית.
נחזור לשלב הירידה: אחרי חשיבה מאומצת בנושא הגעתי למסקנה שזו טקטיקה אבולוציונית. אני תמיד משמינה בתוך מערכות יחסים, ותמיד נכנסת לדיכאון כשהן נגמרות. בעצם זו דרכה של האבולוציה להפוך אותי שוב לכוסית עד שיבוא הזכר האומלל הבא, שיקבל אותי רזה להדהים, ואחרי חצי שנה ימצא את עצמו תקוע עם כדור פינג-פונג מדושן.
הבעיה היא שדיכאון נמשך אצלי היום...נגיד, אם אני מתחילה לקחת תרופות אחרי שבועיים, היום דיכאון ממוצע אורך אצלי חודש, חודש וחצי, שבו אני אמורה לרדת בין שמונה ל-10 ק"ג. כשלא אוכלים בכלל זו לא משימה קשה, אבל אני אפעם לא מוצאת זכר חלופי כל-כך מהר, אז איכשהו אני צריכה לשמור על המשקל עד בואו של המסכן הבא.
עכשיו אני בבעיה, כי אחרי הדיכאון התיאבון שלי חוזר להיות בן-פורת יוסף, ויי כמה שאני אוהבת לאכול, אבל צריך לחכות לחתן כדי לאפשר לתחת שלי לחזור לגודלו הטבעי.
כאן מגיע שלב ב', שדורש נחישות רבה: שקילה יומיומית, והפסקה כמעט מוחלטת של כל פעילות האכילה ברגע שאני עוברת את משקל העל שקצבתי לעצמי. לצורך השקילה רכשתי משקל בן-זונה, ששוקל בדיוק של מאה גר' ומדי בוקר, לפני ארוחת הבוקר, אני נשקלת עליו במערומיי, כדי לדעת אם היום מותר לי לאכול, וכמה.
בקיץ זו לא בעיה, אבל בחורף הריצה למשקל בלבוש חווה היא עינוי קשה, ואין לי שכנים שיכולים להציץ לי, מה שהיה אולי הופך את העניין לשווה.
כך, מאז פרוץ החורף בשעה טובה, הייתי קמה, עושה פיפי (200 גר' בערך) ורצה למשקל, מברווזת ואומללה. עד שאתמול, לקראת סוף הטקס, חבטתי בידי על מצחי ושאלתי את עצמי, "תגידי לי, את מטומטמת?" (כן, ואני יכולה להוכיח את זה), הרי המשקל לא מוברג לרצפה, מי קבע שהוא צריך להיות בסלון ולא במקלחת? אני, אני קבעתי!
מייד הצבתי את המשקל במקלחת, ומאז בא לציון גואל, לא עוד ריצות ברחבי הבית, אלא שקילה סולידית ונוחה לפני המקלחת.
בטח אם הייתי חיה בסיביר הייתי חושבת על זה קודם.
מילים אחרונות, הפעם אן בוליין, אחת מנשותיו של הנרי השמיני:
"The king has been very good to me. He promoted me from a simple maid to be a marchioness. Then he raised me to be a queen. Now he will raise me to be a martyr." .
הי הי, מסתבר שלא רק אני אוהבת את הסיפורים המגעילים של סווידריגאילוב
http://www.nrg.co.il/online/10/ART/842/796.html
בבלוג זה
בכל הבלוגים
