שככל שמפרסמים פוסטים לעיתים רחוקות יותר, כך גוברת ההרגשה שכשכבר כן מפרסמים משהו, אז הוא חייב להיות נורא חשוב והרה גורל? כך אני מרגישה עכשיו.
אבל אני לא הרת גורל, פשוט נהיה לי חור של שעה, ולא באשמתי! הבאתי את הלפלופ כדי לעבוד בבית קפה, אבל התוכנית שאני אמורה למתלל הוקלטה בווליום כל כך נמוך שאני פשוט לא שומעת דבר, עם האוזניות והכול, ולכן נהיה לי זמן פנוי, נטול, יחסית, יסורי מצפון.
אני יודעת שכבר שמעתם ממני המון פעמים שהנה, נהייתי אישה חרוצה וזה, אבל מאז הפטנט עם הטיימר, החיים שלי תפסו אזימוט באמת חרוץ, בכל מיני מובנים - אני אפילו מכוונת טיימר אם אני רוצה לשנוץ, וכעבור 40 דקות מזנקת מהמיטה רעננה ונמרצת, מוכנה לחזור לשולחן העבודה ולתלאות האמהות.
אם כבר תלאות האמהות, כבר שבוע שהזעיקה מתעוררת בערך ב-02:00 בלילה, ומתחילה לזעוק במרץ עד שאני באה לקחת אותה אליי למיטה. הבעיה אינה בשינה המשותפת, אני הכי אוהבת לישון איתה, ונמנעת מכך רק בשל סיבות חינוכיות, אלא בהתעוררות, למה היא מתעוררת? למה תמיד באותה שעה? לגמדה פתרונים, אני רק קמה בצייתנות, מעבירה אותה למיטה שלי, ובבוקר מוצאת אותה בקצה השני של המיטה, פרושה כמו פיתה נינוחה.
ביום חמישי היא הלכה עם סבא וסבתא שלה ל"הופעת מחול", וכשרציתי ללוות אותה לאוטו של סבא היא אמרה לי, "אני הולכת עם סבא וסבתא שלי, אל תבואי אתי." למחרת שאלתי אותה אם הבגדים ב"הופעת המחול" היו יפים, והיא הסתכלה בי בבוז ואמרה, "בהופעת מחול לובשים תלבושות, לא בגדים." היום אנחנו הולכות לראות את האריה שאהב תות, וכבר היא הסבירה לי שאחרי ההצגה צריך ללכת "לבית קפה או משהו." כדי "לשוחח" על ההופעה. היא מאוד משעשעת אותי, הילדה הזאת.
חוץ מזה? נראה לי שאני בשלה להכיר מישהו, אבל כמה חברות שפניתי אליהן בעניין אמרו שהמצב בשוק קשה, ולא עולה להן אף אחד בראש, כאילו, זה לא שאני מחפשת מישהו חדש מהניילונים. גרוש, או אלמן, לא עלינו, זה אחלה, אז מה קרה? זו אני? משהו לא בסדר? לא, כי אם משהו לא בסדר אני יכולה להשתפר, רבאק!
טוב, תמו שידורינו להיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
