לשאוף לנשוף

"נו, את בהריון?" שאל אותי אוריאל אתמול. "לא יודעת, אם עד יום ראשון אני לא אקבל, כנראה שכן." חצי שעה אחר כך נכנסתי לשירותים במסעדה, והכתם המוכר היה שם. "לא, אני לא." אמרתי כשיצאתי. ניסיון רביעי. לא היה יותר מדי סיכוי מלכתחילה, כי היה לי "ממצא" מחוץ לשחלה הימנית. "ממצא" איזו מילה, מונדייה. הממצא "מתאים לדפוס של הידבקות." כתבה הטכנאית, ואני חשבתי לעצמי, מה הידבקות? עשיתם לי עשרות בדיקות US בחודשים האחרונים, מאיפה ה"ממצא" הזה מגיע? אבל הקטע הוא שאין ברירה, כדי לקבל אישור ל-IVF חייבים שלוש פעמים עם הורמונים, וזאת הייתה השלישית. הנה, לא עובד, אפשר להתקבל לכיתה הטיפולית עכשיו?

כעת מצפה לי עוד סוללת בדיקות - כשבראשן היהלום שבכתר, צילום הרחם, ואז לשלב הבא. ואם השלב הבא לא יצליח? אני לא רוצה להפוך לאישה שעובדת בלהיכנס להיריון, אני מבינה אותן, אבל לא הולכת לשם. אם תוך מספר מאוד מוגבל של ניסיונות לא ילך, אני אוותר, ונישאר יחידה קטנה ומושלמת של אם ובת.

אני מניחה שהיה לי יותר קל להתעקש לו הרצון היה בוער בי, והרצון שם, אבל בלי בערה. מצד שני, אולי אני פוחדת לבעור שמא אתאכזב? מצד שלישי, אפילו בחורה מוכחשת רגשית כמוני יכולה לדעת מתי היא ממש רוצה משהו, לא? וכאן לא לגמרי ברור מה יותר חזק, הרצון, או חוסר הרצון.

בשיחת הסיכום הלילית שלי אני תמיד אומרת למונדייה, "תעשה שזאת וזאת וזאת ייכנסו להיריון כבר, ובקשר אליי, אני לא מבקשת, יש לך יד חופשית." אצילי מצידי, לא? לתת יד חופשית. אתמול המדקרת אמרה לי, "אז תזמיני את העובר להישאר, תגידי שאת רוצה אותו." ואני עניתי, "זאת בחירה שלו, אני לא מבקשת כלום." זה יפה, אני עושה משחקי כבוד לצבר תאים.

בחיי שהייתי בטוחה, כשהתחלתי את המסע הזה, לפני חצי שנה, שיילך בקלי קלות, כמו בפעם הראשונה. אפילו חשבתי מה אעשה עם המנות המיותרות. אבל אין מצב שהחיים יפספסו הזדמנות לאפס אותי, וללמד אותי דברים, גם כשאני חושבת שאני לא רוצה ללמוד.

בלי קשר: קניתי שני ספרים (מותר לי, עברה השנה ללא קניית ספרים, ועמדתי בזה! החל מאוגוסט אני אתחיל עוד שנה כזאת, בינתיים אני צוברת) רציתי שני ספרים מאוד ספציפיים: את השעה ה-25, של בניוף, ואת שבע מידות רעות של ערד. מכיוון שהם לא היו בשום מבצע שילמתי מחיר קטלוגי מלא, מה שכבר שנים לא קרה לי. באותו רגע הבנתי את הקלקול העמוק שהמבצעים הבלתי פוסקים גרמו: לולא ידעתי שאני צריכה את שני הספרים האלה, לא הייתי קונה אותם בגלל המחיר, ומפסידה שני ספרים ממש, אבל ממש טובים. או שהייתי מחכה למבצע, וקונה אחד מהם ועוד ספר שלא ממש בא לי עליו, אבל כאילו, יש מבצע. וזה נורא חבל. לא חבל לי על זה שאני קוראת לפעמים ספרים לא טובים, אני כל כך אוהבת לקרוא שמבחינתי העיקר לקרוא, חבל לי על זה שאני מפסידה ספרים ממש טובים, רק כי הם באותו רגע לא במבצע.